מיומנה של אמא

ביום רביעי זכרתי שתורינו לשטוף את חדר המדרגות של הבניין. ביום חמישי אפילו בדקתי האם זה אכן יוצא בשבוע זה. אבל, ביום שישי הידיעה הזו טבעה בתוך ים המשימות האחרות שהיו ביום השישי הקצר שבא עלינו לטובה. ביום ראשון עברה בי מחשבה כלשהי שאולי נשטוף עכשיו את המדרגות כפיצוי, ומיד בטלתי אותה. ועד הבית לא יגיד כלום. הוא אף פעם לא מעיר לנו, לא לנו ולא לאף אחד מארבעת דיירי הבניין. אם לומר את האמת מלבד פעם בשנה בו הוא מוציא לוח שטיפה שבועית לחדר המדרגות, ופעם בחודשיים בו הוא אוסף את התשלום לחשבון החשמל, ועד הבית לא עושה דבר. אולי זו בעצם הסיבה שאנחנו מסכימים לשאת בעול התפקיד כבר למעלה משנתיים. * יום שלישי האחרון היה בביתנו בסימן פעמים כי טוב. הסנדביץ' בילדנו הסכים סוף סוף לספר את מחלפות ראשו. אין לו עניין מיוחד בגידול שיער דווקא, אלא שתספורת דורשת ממנו זמן, והוא אדם עסוק מאוד, כך שאף פעם הוא לא מצליח להתפנות לכך. מה גם  שתספורת דורשת מקלחת, ומקלחת היא סיפור בפני עצמו. כשהגדולים שלי הפסיקו להתקלח נלחצתי מאוד ונסתי שיטות שונות שחלקן נעימות פחות וחלקן לא נעימות כלל כדי להכריח א

אם משהו ידפוק עכשיו בדלת, אני אכסה לו את העיניים ואכניס אותו ישר לשירותים. שיראה איזה יופי ניקיתי שם. הבטחתי לעצמי שאנקה יסודי היום את כל הבית, בזמן ההבטחה גם האמנתי לעצמי, הרי היום יום חמישי שהוא כידוע יום חופשי. אבל, עכשיו כבר אחרי צהרים ורק השירותים והאמבטיה נוצצים מניקיון. "תסדרי את החדר שלך, לפני שנצא לחוג." אני מבקשת מבת השמונה המתוקה שלי, בפעם העשירית היום. "בסדר אמא, עוד רגע" היא עסוקה בעטיפת מתנות לחברות שלה, את הגיליונות של העטיפה היא הוציאה מארון הבגדים בחדר שלנו, והשאירה אותם שם על הרצפה. "ותחזירי גם את העטיפות האלו למקום." "טוב" היא אומרת. אבל אחרי כמה דקות אני מוצאת אותה ליד המחשב. "כשיגמר המשחק, אני אסדר"  משפט כזה אצל הילדים שלי, מקביל ל'בלי נדר' שלי כלומר הסיכויים שמשהו יקרה הם אפסיים. הילדים שלי לעולם לא נפסלים במשחקי מחשב ובוודאי לא כשהם יודעים שבמקרה כזה הם יאלצו לסדר את החדר. "זו פעם אחרונה שאני אומרת לך היום לסדר." אני מאיימת בעיקר על עצמי, אני ממש לא אוהבת להתחנן בפניהם. בסו