נצח של סכך
"שימו לב, יש לי הודעה חשובה" כחכחתי בגרוני "החל משנה זו תם עידן סכך העלים בסוכתנו. בימים קשים אלו של קיטוב ושיסוע בעם אין לנו עוד זכות להתבדל ולסכך את סוכתנו בענפים ירוקים." הפסקתי לרגע בכדי לבחון את תגובת הקהל, לא נראה היה שהקהל מבין את גודל הרגע, ובכל זאת המשכתי "אנו עוברים לסכך נצח, כמו כל עם ישראל, סכך הנצח שינצח את כל המחלוקות בקרבינו." "ויעזור לי להגיע לסוכות קצת יותר רגועה" הוספתי בשקט, בעודי יורדת מהשרפרף ששמתי במרכז הסלון. הקהל שכלל את ישי שירה ויהודה המשיך בעיסוקיו. רק יהודה הפסיק לרגע ושאל: "אמא, את לא באמת מתכוונת לזה, נכון?" "ממש כן" עניתי בנחישות "אפשר יהיה להוסיף קצת ירוק שיראה נחמד בעין, ואני אקנה ספריי ריח ונתיז במגוון ריחות- אקליפטוס, הדרים, בננה... אם ממש תרצו אז אחת לכמה דקות אני אפזר אבקת עלים שתיתן תחושה אמיתית ממש." את עצמי שכנעתי לחלוטין, לא יודעת איך מצאתי את עצמי למחרת בעשר בבוקר באצטדיון הכדורגל העירוני, סוחבת קני סוף. "לעזור לך?" שאל מר כהן "אין צורך" ענית