מיומנה של אמא

הנה הוא עומד לו בפתח הדלת גדול ומואר מלא בשמש, בשמים כחולים, באבטיחים, ענבים, ארטיקים וגלידות. יש לו ריח נעים ומתקתק, עם נגיעות של קרם הגנה. הרגלים שלו תמיד יחפות. הוא נמצא בים ובבריכה, בלילות ארוכים עם ככוכבים, ובאחרי צהרים חמים, את הזריחות הוא לא מכיר וגם לא את השעות 7.00 ו8.00 בבוקר. הוא א-ר-ו-ך וג-ד-ו-ל ובכל זאת קליל ושקוף ללא דאגות. אפשר לחלום בו על הכול, הוא הוא החופש הגדול. כך בדיוק אני חושבת שהוא גם עכשיו, כשאני בעצמי כבר מאוד א-ר-ו-כ-ה וג-ד-ו-ל-ה.  אפילו שמזמן אני לא אוכלת ארטיקים וגלידות, ממש לא אוהבת לשים אפילו נגיעה של קרם הגנה, הרגלים שלי אפילו בבית לא תמיד יחפות, (בעיקר כי כשהם יחפות אני מגלה שחייבים לטאטא את הרצפה.) בבריכה לא הייתי שנים ובפעמים המעטות שהייתי שחיתי כמה בריכות הלוך וחזור, ובכלל לא קפצתי למים ולא ניסיתי לצלול ולספור כמה זמן אפשר להישאר מתחת למים. בים אני רק משכשכת רגלים ומסתכלת איך הילדים משחקים בחול. אף על פי כן ולמרות הכל אני מתרגשת ומצפה לבואו, אפילו העובדה שאני אעבוד במחצית ממנו אינה גורמת לי להתבלבל, הוא עדיין חופש גדול נטול דאג