מיומנה של אמא

"תזכירי לי מה המדיניות שלנו עכשיו?" שאל אותי בעלי בעיניים עייפות. לפני כחודש כשקטנצ'יק הגיע לגיל הבגרות – שנה, גמלתי אותו מהנקה. ומאז מדי ערב החל מ20:00 אני מכריזה על מדיניות שינה ברורה ומסודרת. לאחר ארוחת ערב משביעה במיוחד ומקלחת מפנקת (ומעייפת), אני מניחה אותו על ברכיי, קוראת בדבקות קריאת שמע, מניחה אותו במיטתו הנעימה, מסדרת שלא יהיה חשוך מדי (שנינו יודעים שהוא תכף יקום וכדאי שהוא יוכל לראות את המשחקים שלו.) ולא מואר מדי (כי בכל זאת הוא אמור לישון...),ועוזבת את החדר על קצות האצבעות בנשימה שקטה. יוצאת ומחכה שיתחיל. ואכן זה מתחיל... בהתחלה לאט ובשקט בהמשך נשמעות קריאות עולות ויורדות מחדר הילדים. אני לא נגשת ישר, ראשית אני מחליטה על מדיניות ברורה שמתאימה לי בערב זה, מתוך המקבץ שלי- -"הוא יכול עוד לשחק, הוא ממש ערני, עדיף שיתעייף עוד קצת" מוציאה אותו מהמיטה להמשך לילה פעיל. -"הוא חייב להבין שעכשיו צריך לישון, מותר לו לבכות קצת, צריך ללמד אותו להירדם לבד" בעוז ובגבורה אני ממשיכה בעיסוקיי, אבא שלו טוען שהוא לא מסוגל לשמוע ילד בוכה כ