מיומנה של אמא

  "בנימין, אתה תהיה היום בערב בבית, נכון?" פניתי לאחראי התקשוב הפרטי שלי. "יש לי אסיפת הורים בזום. אני צריכה קצת עזרה." "נראה לי שאני לא אהיה פה אמא, אני צריך ללכת. אבל אל תדאגי אני אראה לך הכל, זו לא צריכה להיות בעיה." 'צודק,' חשבתי לעצמי, אני הרי בוגרת מגמת מחשבים באולפנה, לא אמורה להיות לי בעיה להפעיל זום. אמנם נכון שבתקופה בה למדתי מחשבים הקלדנו על המחשב עם דיו ונוצה ונכון גם שאת רוב התרגולים עשינו במחברת, כי בדרך כלל רוב המחשבים היו מקולקלים וגם כשהם כבר עבדו זה היה כל כך איטי שהשיעור נגמר הרבה לפני שסיימנו להקליד (עם הנוצה, זוכרים?!) אבל הרעיון נשאר אותו רעיון וגם בנימין אמר שיראה לי קודם... "אמא, אני ממש רעבה, אין שום דבר לאכול בבית, אני יכולה ללכת לשקד?" זו הייתה שירה. "כן מתוקה, את יכולה, תיקחי את ישי איתך." בתרגום חופשי מה ששירה אמרה לי היה בעצם- 'אמא, את לא הכנת שום דבר לאכול ואת גם לא מתייחסת אלינו בכלל, חזרת מהעבודה אחרי 16:00 ומאז את בזום חשוב מאוד. אני הולכת לשקד, אולי אצלה אקבל קצת יחס וארוחה חמה.