מיומנה של אמא

סבתא איטו זכרה לברכה הייתה ידועה כבשלנית דגולה, ולא פחות מכך כאופה משובחת, מפורסמות היו עוגות השמרים שלה הנמחות בפה, רכות ומתוקות. ואף על פי שמהללים כולם היו את העוגות הללו, אהבתי אני את עוגת השיש הרכה עטורת הקקאו והסוכר. ומעשה שהיה כך היה, כשעברה סבתא לבית האבות התגלגל אלי תנורה. יראה ופחד אחזו בי תחילה שלא ידועה אני כאופה גדולה, ומה גם שענייני בריאות ותזונה נכונה חרוטים הם על ליבי ומשתדלת אני לאפות עם קמח מלא ומעט סוכר, חיוורות העוגות שלי בטעמם, רק בצבען חומות הן יותר... כיוון שחשובה בעייני התזונה הבריאה, התחלתי אט אט לאפות לחמים. בתחילה יצאו הם כבדים וחסרי טעם, אך בהמשך הזמן נתן בי ה' בינה, והחלו לחמי להיות רכים וטעימים יותר, לשמחתי, ולשמחת בני משפחתי שצריכים היו לאכלם.                                                                                                                 נראה היה שגם התנור התרגל למאפיי, והתנחם על כי נאלץ לעזוב את מטבחה של סבתי. עברו השנים, הזקין התנור וגוף החימום הבשרי הלך לעולמו, חדלתי לאפות בו אך עדיין מידי שבוע אפיתי עוגות ולחמים. ו