מיומנה של אמא

ביום שישי קבלתי הודעת ווצאפ מהמחנך של המתבגר- עדיין לא קבעתם שעה לאסיפת ההורים ביום ראשון. המחנך שלו תמיד מצליח לגרום לי להרגיש שוב תלמידת תיכון נזופה.                                            שקלול קל של מטלות יום ראשון העלה שהשעה הנוחה ביותר מבחנתי היא 17.00. מיד שלחתי לו תשובה וניסיתי להרגיש קצת יותר בוגרת ואחראית. במוצ"ש נראה לי שעוד זכרתי את האסיפה, ביום ראשון בבוקר זכרתי שיש לי משהו אחר הצהרים, אבל בסיום העבודה כבר לא נשאר שום זכר לזיכרון כלשהו. לאחר התאוששות קלה החלטתי לצאת למסע קניות מדויק וממוקד שיארך חצי שעה. כיאה למסע הוא ארך פי שתיים מהזמן המתוכנן וקניתי פי שתיים ממה שתכננתי לקנות. ב18.00 חזרנו הביתה עמוסים ומרוצים. "אמא, אמרת שתתקשרי לאמא של ירדן, בשביל לברר על חוג שחיה בשבילי." הזכירה לי שירה. צודקת, אכן כך אמרתי, בלי שהיות ובלי תירוצים , הרמתי טלפון לציפורה האם. יש לי עניין לא לדחות דברים שקשורים לילדיי. אני מאמינה שאחד מתפקידיי כאם הוא לדאוג לעתידם. בוודאי ללמד את ביתי שחייה זה חלק מחובותי. הילדה כבר בסוף כיתה ג'. שנה שעברה רשמתי