מיומנה של אמא

  על הדבש ועל העוקץ "יו אמא'לה!! לא תאמיני מה יש לך בחדר, אני לא צובע שם יותר." בנימין היה נראה די מבוהל. "מה? למה לא צובע?" התמקדתי בחלק האחרון והחשוב בדבריו. רק לא שוב להתעכב עם הצביעה של החדר שלי. הוא התחיל עוד בתקופת הסגר עם הרבה רצון טוב וזמן פנוי, ומאז העבודה נתקעה מאלפי סיבות. עכשיו הוא החליט לסיים את הצביעה לפני תחילת הזמן בישיבה. "הורדתי את התריס שלך ופתאום נכנסו לחדר המון צרעות." הוא הסביר את סיבת השבתת הצביעה. באומץ לב גבורה עילאית ובלי טיפת חשיבה על כללי בטיחות מינימליים. נכנסתי לחדר פתחתי את החלונות לרווחה, הסברתי לצרעות שמקומם הטבעי הוא בחוץ ולא בתוך החדר שלי, בוודאי לא בשעה שבה צריכים לסיים את העבודה. עברו מאז שבוע שבועיים הצביעה הסתימה, בנימין החל את הלימודים בישיבה, ואני התחלתי לשים לב לפעילות שמתרחשת בתוך הארון של התריס מעל המיטה שלי. היו שם רשרושים וזימזומים, ולמרות שהקפדתי לסגור חלונות נכנסו מדי פעם צרעות שטעו בדרך. למרות זאת בחרתי להישאר נאמנה לסטטוס קוו שנשמר ביננו. אני לא מפריעה להם בחייהם האישים כלומר לא מרססת, לא