מכונית יקרה שלנו!
אודה שמכתב זה אמור היה להיות מכתב פרידה אך לא הסתייע ואת עדיין כאן. עומדת לך בחנייתנו ולא זזה. זוכרת אני את היום בו הגעת אלינו, נקייה מצוחצחת עם מטהר אוויר בריח לימון. בשמחה בחנו את כיסאותיך המרווחים והמתכווננים, את המגירות המיוחדות שייצר עבורך יצרנך הצרפתי. הוא בחור מסודר היצרן שלך ועל כן התקין לך מגירה לכל דבר, מגירה לכפפות, לקלסר,לטישו, לכוס השתייה החמה, ועוד ועוד... מיני שכלולים בלתי שימושים. יצרנך הקפיד גם שכל השימוש בך יעשה אך ורק על ידי מחשב מצג השעונים הדיגיטלי ועד האמברקס האוטומטי. הימים הראשונים היו מופלאים כל נסיעה דמתה לטיסה בחללית. עברו הימים והתרגלנו אחד לשני. אנחנו למדנו שבשביל שתיסעי צריך למלא לך דלק ולבדוק שמן ומים מדי פעם. הבנו גם שאת מדברת אלינו דרך הצג ומספרת לנו שחסר שמן, שצריך לבדוק את כריות האוויר, שהדלת מאחורה לא סגורה או שסתם משעמם לך ואת כותבת שם כל מיני דברים לא ברורים. את מצדך הכרת את משפחתנו את סגנון השירים האהובים עלינו, את המקומות החשובים בך (ליד החלון מאחורה), את רגעי השלווה והלחץ. את לא הסתפקת רק בהכרות אלא החלטת לסייע לנו. פעמים רבו