מיומנה של אמא

בכל פסח מחדש עם פרוץ גל הניקיונות, אני מתמלאת בתחושות כישלון. עין בעין אפשר לראות את ירידת הדורות אצלנו במשפחה. רף הניקיון הגבוה נמצא כמובן אצל סבתא חנה זיכרונה לברכה, נדמה לי שפסח אצלה לא היה קשור דווקא לניקיון, מהסיבה הפשוטה שכל יום היה אצלה נקי ומצוחצח. הגז היה אצלה סגור באופן קבוע ומעליו הייתה מונחת מפה יפה, ולא שהיא לא בשלה, היא הייתה בשלנית מעולה, אבל מיד כשהיא סיימה לבשל היא ניקתה את הגז וסגרה אותו. בשנים האחרונות בניתי לי תאוריה בעניין בתים מבריקים ומסודרים, לפי המחקר שלי ככל שהבית יותר מסודר ונקי כך בני הבית לחוצים וזועפים יותר, והבית משדר קרירות דיכאונית. על סבתא זיכרונה לברכה התאוריה שלי לא עובדת כי בתקופה ההיא, לא הייתי זקוקה לשום תאוריה בשביל להיות בבית נקי ומסודר ולהרגיש טוב.                                                                                                                          הבית של סבא וסבתא היה חם מפנק אוהב וגם נקי. אמא שלי לא נוהגת לגהץ מצעים כמו סבתא , היא גם לא מכסה את הכיריים. (איפה יש היום עוד כיריים עם מכסה?!?), אבל עד לפני מספר שנים