מיומנה של אמא

  "אמא, משחררים אותנו הביתה, הכיתה נכנסת לבידוד!" אי אפשר היה שלא לשמוע את השמחה של שירה כשהיא הודיעה לי בהתרגשות על שבוע החופש הבא עליה לטובה. כשחזרתי מהעבודה היא הייתה נראית פחות צוהלת. "כואב לי הראש" היא אמרה בעודה צמודה לרדיאטור. "זה רק בגלל שהיית בחדר סגור הרבה זמן, בטח התייבשת, תשתי הרבה מים." שלפתי את התשובה האוטומטית שלי במקרים אלו. להיות בבידוד זה נחמד ויפה, להיות חולים זה כבר סיפור אחר. אחרי שהיא מדדה את החום והסתבר שלא מדובר בהתייבשות, התנחמתי בכך שמן הסתם זה לא קורונה אלא הווירוס שמסתובב בקרב בני הדודים בשבועיים האחרונים. יומיים אחר כך בשישי בבוקר כשהערתי את ישי העיניים שלו הבריקו והמצח הרגיש לי חם. למרות שלא היה צורך בשום הוכחה בכדי להבין שהווירוס עבר גם אליו, מדדתי לו את החום הצג הראה 38 מעלות. "אתה נשאר היום בבית" בשרתי לו. מזל שיום שישי היום והגדולים בבית כך שאפשר להשאיר אותו בבית בלב שקט. אחר הצהרים קבוצת הווצאפ של הגן הודיעה שהתגלה ילד מאומת בגן. "ישי אתה נכנס לבידוד." הכרזתי בחגיגיות. למרות החום