ירידת הדורות

בכל פסח מחדש עם פרוץ גל הניקיונות, אני מתמלאת בתחושות כישלון. עין בעין אפשר לראות את ירידת הדורות אצלנו במשפחה.

רף הניקיון הגבוה נמצא כמובן אצל סבתא חנה זיכרונה לברכה, נדמה לי שפסח אצלה לא היה קשור דווקא לניקיון, מהסיבה הפשוטה שכל יום היה אצלה נקי ומצוחצח.

הגז היה אצלה סגור באופן קבוע ומעליו הייתה מונחת מפה יפה, ולא שהיא לא בשלה, היא הייתה בשלנית מעולה, אבל מיד כשהיא סיימה לבשל היא ניקתה את הגז וסגרה אותו.

בשנים האחרונות בניתי לי תאוריה בעניין בתים מבריקים ומסודרים, לפי המחקר שלי ככל שהבית יותר מסודר ונקי כך בני הבית לחוצים וזועפים יותר, והבית משדר קרירות דיכאונית. על סבתא זיכרונה לברכה התאוריה שלי לא עובדת כי בתקופה ההיא, לא הייתי זקוקה לשום תאוריה בשביל להיות בבית נקי ומסודר ולהרגיש טוב.                                                                                                                          הבית של סבא וסבתא היה חם מפנק אוהב וגם נקי.

אמא שלי לא נוהגת לגהץ מצעים כמו סבתא , היא גם לא מכסה את הכיריים. (איפה יש היום עוד כיריים עם מכסה?!?), אבל עד לפני מספר שנים היא עדיין נהגה כל יום שישי להזיז את התנור, כי במהלך השבוע יתכן ונפל אוכל מאחור, לשטוף שם ולהחזיר למקום.                                                                              הסיבה היחידה שהיא הפסיקה לעשות זאת הייתה שהתנור שלה כיום הוא ביילד-אין, ולמרות המאמצים לא ניתן להוציאו. אני הוצאתי את התנור ממקומו ביום שישי הראשון לאחר החתונה ובזה הסתיים המנהג החשוב.

אין צורך לציין שאצל ההורים היקרים שלי שוטפים את הכלים בגמר כל ארוחה, ולפני נישואי לא העליתי בדעתי אפשרות אחרת.                                                                                                             אצלנו בבית שוטפים בגמר כל יום. (אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אצל הנינים שלי, אני מקווה שהטכנולוגיה תתקדם מהר יותר...).                                                                                                                בכל אופן, אנחנו מרוויחים חיסכון בניקיון הכיור, כיוון שהוא בלתי נראה רוב שעות היום.

את עיקר הכישלון בחינוך לניקיון, אני חשה בעניין המגבות, אצל ההורים שלי כל עניין המגבות מאוד ברור. יש מגבת מרכזית עבה לידיים, מגבת דקה בגוון  אדום בארון הבשרי לניגוב הכלים הבשרים, ומגבת דקה בגווני כחול לניגוב הכלים החלביים.                                                                                                      ברור ומובן הדבר שאם שוטפים פרי או ירק אין לנגב אותו במגבת של הידיים, אלא במגבת הכלים.

הכללים הללו כל כך ברורים שאין צורך להסביר אותם, כשנולדים ישר יודעים את זה, ככה לפחות חשבתי לי לתומי, וכך אני נוהגת בביתי 3 מגבות אחת לידיים ושתיים לכלים.

אלא שגיליתי שאף אחד מיילדי אינו משתמש במגבות הכלים, וחמור מכך הם בכלל לא רואים שיש שם מגבת. הם כל-כך רגילים לראות בארון של הכלים עוד הרבה דברים חוץ מכלים, ולכן הם בכלל לא שואלים את עצמם או אותי מדוע מונחת לה שם מגבת , ומה תפקידה.

אני יכולה להמשיך ולמצוא עוד ועוד כישלונות שלי בתחום, שצצים לנגד עייני במיוחד בתקופת הניקיון, אלא שלפני שהם מספקים לתפוח יותר מדי ולפני שהם מחמיצים לי את כל הניקיון . אני נוהגת לטאטא אותם היטב לשפוך עליהם אקונומיקה ולסלקם ממוחי.