ציפור דרור
הנה הוא עומד לו בפתח הדלת גדול ומואר מלא בשמש, בשמים כחולים,
באבטיחים, ענבים, ארטיקים וגלידות. יש לו ריח נעים ומתקתק, עם נגיעות של קרם הגנה.
הרגלים שלו תמיד יחפות. הוא נמצא בים ובבריכה, בלילות ארוכים עם ככוכבים, ובאחרי
צהרים חמים, את הזריחות הוא לא מכיר וגם לא את השעות 7.00 ו8.00 בבוקר.
הוא א-ר-ו-ך וג-ד-ו-ל ובכל זאת קליל ושקוף ללא דאגות. אפשר לחלום בו
על הכול, הוא הוא החופש הגדול.
כך בדיוק אני חושבת
שהוא גם עכשיו, כשאני בעצמי כבר מאוד א-ר-ו-כ-ה וג-ד-ו-ל-ה.
אפילו שמזמן אני לא אוכלת
ארטיקים וגלידות, ממש לא אוהבת לשים אפילו נגיעה של קרם הגנה, הרגלים שלי אפילו
בבית לא תמיד יחפות, (בעיקר כי כשהם יחפות אני מגלה שחייבים לטאטא את הרצפה.)
בבריכה לא הייתי שנים ובפעמים המעטות שהייתי שחיתי כמה בריכות הלוך
וחזור, ובכלל לא קפצתי למים ולא ניסיתי לצלול ולספור כמה זמן אפשר להישאר מתחת
למים.
בים אני רק משכשכת רגלים ומסתכלת איך הילדים משחקים בחול.
אף על פי כן ולמרות הכל אני מתרגשת ומצפה לבואו, אפילו העובדה שאני
אעבוד במחצית ממנו אינה גורמת לי להתבלבל, הוא עדיין חופש גדול נטול דאגות.
מה סוד הקסם שלו?
בכל שבוע מחדש אני מתלבטת בסוגיה זהה בסדר גודל קטן הנקראת יום חופשי.
כבר בלילה שלפני הרוגע מתחיל להתפשט באברי ואני מרשה לעצמי לישון
מאוחר יותר, בלי להתחשב בעובדה שגם ביום חופשי אני קמה פחות או יותר באותה שעה.
יום חופשי הוא יום קצר מאוד.
עד 12 אני ניחוחה ורגועה, ממשיכה כל הזמן להכניס לי עוד ועוד רעיונות
לדברים שאספיק היום. אוכלת ארוחת בוקר בנחת לאורך כל הבוקר, מסדרת לי באיטיות את
הבית מכניסה מכונת כביסה. אך בדיוק כשהשעון מצלצל 12 צלצולים נגמר לו היום החופשי.
אני קולטת לפתע שעוד מעט צהריים ובעצם לא הספקתי כלום, אני קופצת
ממשימה למשימה חסרת נשימה ובשנייה מגיע הלילה. אני שוב מגלה כמדי שבוע שנגמר לו
היום החופשי. ושוב אני משאירה לי את כל התכנונים ליום החופשי בשבוע הבא שבו יהיה
המון זמן לה-כ-ל.
כמה פעמים ניסיתי להסביר לעצמי שהצירוף של המילה חופש לכל מיני מאורעות
לאו דווקא קשורה לחופש ההוא עם הרגליים היחפות והשמש (כמו חופשת מחלה למשל ואפילו
חופשת לידה) אבל ללא הועיל.
עד שצץ בראשי רעיון גאוני, אפשר להשתמש בקסם של החופש גם הפוך, כלומר החל מהיום בכל פעם
שיש לי עומס בחיים אני אקבע לי בראש חופשה זמנית.
שום
דבר לא צריך לקרות בפועל, אבל אני אוכל לחלוץ נעליים, לשבת בנחת על הספה, לעצום
עיניים ולדמיין לי שמיים כחולים ושמש. העומס והלחץ יצאו להם גם לחופשה, אני אכבד
אותם באבטיח, גלידה וארטיק ועד שהם יסיימו לאכול אני אספיק בינתיים לנשום עמוק,
לנוח, להירגע ולספר לעצמי כמה בדיחות מצחיקות, לשחרר את היצירתיות שנכלאה שם בעומס
החיים ולחזור לשגרה רעננה ומלאת כוחות.
חופשה נעימה
תגובות
הוסף רשומת תגובה