מיומנה של אמא

  "אמא, תראי איך אני מטפס פה." ישי טפס לו בקלילות על הסלעים ליד המערה. אני ניסתי לשלב בין הרצון הבסיסי כאמא להתפעל מהיכולות האתלטיות של הבן שלי, לבין האינסטינקט האימהי לעצום עיניים ולחכות שיגיד לי שהוא כבר ירד משם בשלום, לבין פסוקי הבקשה של דוד המלך בספר תהילים, בכל זאת ל"ג בעומר והגענו למערה של רבי שמעון בפקיעין כדי להתפלל. אומרים שרשב"י השנה בל"ג בעומר נמצא עם החיילים, אז סגרו את הציון במירון. ולמרות שוודאי התפילות מתקבלות מכל מקום, נסענו למערה בה למד בפקיעין. יש כאילו שבנסיעתם לקברי צדיקים מתפללים שתפילותיהם יענו, שהצדיק יעביר את התפילות בדואר אקספרס ישירות לכיסא הכבוד, יש כאלו שמבקשים להתקשר לנשמת הצדיק, ולהדבק במידותיו.   ואני מתפללת שאמצא חניה, כנראה בזכות סגולת היום תפלתי התקבלה, ואכן מצאתי חניה בקלות. לאחרונה, נהיה לי מסובך הבקשות בתפילה- להתפלל על בנימין שה' ישמור עליו בצבא? ודאי, אז להזכיר גם את אורי האחיין, ואת החברים של בנימין, והבנים של החברות, והשכנים? אז אולי בקשות כלליות וזהו. ומה עם הפצועים, להזכיר שמות? יש כל כך הרבה, רק את אלו שאני ...