מיומנה של אמא

  "שלום שרה" אמרה ליאן מבעד למסך בעיניים נוצצות. ניכר היה שמעמד הזום מרגש אותה מאד. לא כל יום זוכה ילדה לזמן זום עם גננת השילוב שלה. אם לדייק זה לא הזום הראשון שלה, היא הספיקה כבר לצבור שעות זום עם מוריה הגננת, והיו גם זומים בשנה שעברה במלחמה, אמנם אנחנו עדיין באותה שנה ובאותה מלחמה, אבל הפעם היא כבר בגן חובה, וזה וודאי עניין אחר. "אני צבעתי את כל הדפים ששלחת." היא המשיכה בהתרגשות והלכה להביא אותם. בינתיים הצטרפה אלינו הילה, או ליתר דיוק עין ימין והאף שלה הצטרפו, שאר הגוף עדיין לא נראה על המסך. למרות המאמצים הגדולים של אימא שלה לנסות לקלוט אותה בשלמותה. "שלום להילה, ושלום גם להוד שהצטרפו אלינו." אמרתי בחיוך. "תגיד שלום" שמעתי את אימא שלו לוחשת בקולניות מאחוריו. הוד חייך חיוך ממיס, ובחר לשמור על זכות השתיקה. מהחלון של הילה לא נראתה תגובה. נראה שהיא על השתק. "תראי שרה!" ליאן הציגה מול המסך ציור של רימון צבוע באדום ועליו המוני מדבקות. ( דבקיות בשפת הגננות) אימא שלה זכתה אצלי באותו רגע כאם השנה בשיתוף פעולה דרך המדיה. תמוה בעי...