מיומנה של אמא

  "יו, מה זה היצור הזה שמסתובב שם בחצר??" "זה תן" "זה הכלאה בין חולדה לכלב" "חתול בלי פרווה" "אין דבר כזה" "מזכיר לי את גמדי הבית של הארי פוטר." חשבתי שהם סתם צוחקים להם, עד שהסתכלתי גם לכיוון החלון, זה באמת היה נראה נורא, יצור שנראה כמו חתול רק בלי פרווה, כולו רק עור ועצמות. הם המשיכו לצחוק, אבל אני כבר ידעתי החל מסעודת השבת הזו הכול הולך להשתנות. הגלגלים שלי בראש התחילו להסתובב, השתדלתי שהילדים לא ישימו לב לחרדה שהחלה להשתלט עלי, אבל לא הצלחתי לשלוט בזה כל כך, מדי כמה דקות הפה שלי פלט, איכס, אוי ואבוי, מה נעשה? "אתם חושבים שהוא בלע את החתול הלבן והשמן שמסתובב לנו בחצר?" שאלתי בפחד "כן, ממש כמו בחלום של פרעה, רק במקום פרות זה בחתולים." "עדיף היה בשיבולים" "גמדי הבית בטח יכולים לעשות דברים כאלה." "אולי הוא התעתק?" "אמא'לא" קראתי זיעה קרה כיסתה לי את הפנים. הילדים החמודים שלי המשיכו לזרום עם דמיונם הפורה, אותו העברתי להם בירושה. הם רק לא...