חתלוני הבית

 

"יו, מה זה היצור הזה שמסתובב שם בחצר??"

"זה תן"

"זה הכלאה בין חולדה לכלב"

"חתול בלי פרווה"

"אין דבר כזה"

"מזכיר לי את גמדי הבית של הארי פוטר."

חשבתי שהם סתם צוחקים להם, עד שהסתכלתי גם לכיוון החלון, זה באמת היה נראה נורא, יצור שנראה כמו חתול רק בלי פרווה, כולו רק עור ועצמות.

הם המשיכו לצחוק, אבל אני כבר ידעתי החל מסעודת השבת הזו הכול הולך להשתנות.

הגלגלים שלי בראש התחילו להסתובב, השתדלתי שהילדים לא ישימו לב לחרדה שהחלה להשתלט עלי, אבל לא הצלחתי לשלוט בזה כל כך, מדי כמה דקות הפה שלי פלט, איכס, אוי ואבוי, מה נעשה?

"אתם חושבים שהוא בלע את החתול הלבן והשמן שמסתובב לנו בחצר?" שאלתי בפחד

"כן, ממש כמו בחלום של פרעה, רק במקום פרות זה בחתולים."

"עדיף היה בשיבולים"

"גמדי הבית בטח יכולים לעשות דברים כאלה."

"אולי הוא התעתק?"

"אמא'לא" קראתי זיעה קרה כיסתה לי את הפנים. הילדים החמודים שלי המשיכו לזרום עם דמיונם הפורה, אותו העברתי להם בירושה. הם רק לא קלטו שאני מאמינה לכל מילה שיוצאת מפיהם.

ליתר בטחון בדקתי שכל החלונות בבית סגורים, ושהדלת נעולה, אי אפשר לדעת אם חתול רזה ושדוף, שבלע חתול שמן וגדול מסוגל גם לפתוח דלתות, אולי הוא גם עובר דרך קירות, הצמדתי את השולחן לדלת הכניסה.

מקווה שלא יחדור לי לחלומות בלילה.

לא חלמתי עליו בלילה ב"ה.

אבל בבוקר כבר היו לי כמה כיוונים לפתרון התעלומה. האחד יותר הגיוני מהשני.

או שמדובר במחלה מסתורית שתוקפת את החתולים ברחוב, או שיש משהו שמגלח חתולים וכנראה גר לידנו, או שאכן מדובר בכישוף.

הפתרון בכל אופן הוא אחד לכל תרחיש- להוציא את החתול הזה כמה שיותר מהר מאזורינו.

בעודי מחשבת מהי הדרך המהירה ביותר לעשות את זה, שמעתי יללה, היא הגיעה מהחצר של השכנים. היללה הייתה מעוררת רחמים ממש, ואחריה הגיעו עוד ועוד יבבות חתוליות קורעות לב, לא היה לי ספק אם זה אותו חתול שראיתי אתמול בערב, הוא עומד להתפגר. המזל הוא שזה הולך לקרות בשטח של השכנים ולא אצלי. היללות לא פסקו הן גברו, ונשמעו יותר ויותר קרובות.

ואז ראיתי אותו בחלון של השירותים, מזל שסגרתי אתמול את כל החלונות, הוא היה נראה אומלל עוד יותר מאתמול, ניסה לקפוץ למטה, אבל לא הצליח.  אולי כשנושרת לחתולים הפרווה, נושרים להם גם כישורי הטיפוס, באמת שריחמתי עליו, אבל לא פחות ריחמתי על עצמי, הנשימה שלי נהיתה קצרה ומהירה, וזיעה קרה כסתה לי את הגוף. איך אני יכולה להעלים את החתול מהחצר לפני שהוא עולה לעולם שכולו טוב??

בעודי רוקמת מבצעי חילוץ ומילוט נועזים, שמעתי שוב יללות הפעם מכיוון הסלון, בחשש הבטתי לעבר החלון, והוא היה שם (או אולי זה התעתיק שלו? ה' ירחם!), מילל ברחמים, ומנסה למצוא פתח בחלון כדי להיכנס אלינו הביתה. אם הוא הצליח לעבור מהחלון של השירותים לחלון של הסלון זה אומר שהוא מסוגל לזוז, עודדתי את עצמי.

"להתראות אמא" יהודה קטע את רצף המחשבות שלי.

"תזהר החתול בחוץ" הזהרתי אותו. הוא יצא

'אל תדאגי' הרגעתי את עצמי 'הוא הולך לתפילה, זכות המצווה תגן עליו' עקבתי אחרי בני שעובר ליד גוב החתולים, אי אפשר לדעת איך חתול כזה מגיב כשעובר לידו אדם, אבל החתול לא הציץ לעברו, הוא המשיך בדבקות לחפש את החור בחלון שיוביל אותו ישר לתוך הבית.

"אמא, אני גם הולך לבית כנסת." זה היה ישי.

"חכה, אני אבוא אתך" אמרתי לו ברגע של אומץ. אמנם התכוונתי לצאת קצת יותר מאוחר, אבל אם ישי הולך עכשיו אני אוכל להיצמד אליו, והוא יגן עלי מפני החתול המסוכן שבחוץ. (בכל זאת הוא קרא כבר את כול הארי פוטר, ולא דילג כמוני על העמודים  המפחדים.)

הגענו בשלום לבית הכנסת,

אני גם התפללתי, אבל בעיקר הייתי עם החתול המפחיד ההוא, שיתכן שכבר נפח את נשמתו החתולית אצלי בחצר.

"שבת שלום, שרה" אמרה לי הודיה שכנתי בסיום התפילה.

"תגידי, גם אתם ראיתם את החתול בלי הפרווה?" שאלתי ישירות.

"מה חתול ללא פרווה? אה זה כנראה  החתול של השכנים מלמעלה, הוא מזן מצרי נדיר. מעניין איך הוא יצא להם מהבית? אסור לו להסתובב בחוץ, מסכן השמש לא טובה לו."

"באמת מסכן המצרי הזה, כמעט ועשה לי התקף לב. את יודעת שהוא בלע את החתול הלבן אצלנו ואז התעתק?"

היא הביטה בי במבט מבולבל ואמרה "נראה לי שרה, שגם לך השמש לא עושה טוב, כדי לך לשתות קצת מים."