מכונית יקרה שלנו!

אודה שמכתב זה אמור היה להיות מכתב פרידה אך לא הסתייע ואת עדיין כאן. עומדת לך בחנייתנו ולא זזה.

זוכרת אני את היום בו הגעת אלינו, נקייה מצוחצחת עם מטהר אוויר בריח לימון. בשמחה בחנו את כיסאותיך המרווחים והמתכווננים, את המגירות המיוחדות שייצר עבורך יצרנך הצרפתי. הוא בחור מסודר היצרן שלך ועל כן התקין לך מגירה לכל דבר, מגירה לכפפות, לקלסר,לטישו, לכוס השתייה החמה, ועוד ועוד... מיני שכלולים בלתי שימושים.

יצרנך הקפיד גם שכל השימוש בך יעשה אך ורק על ידי מחשב מצג השעונים הדיגיטלי ועד האמברקס האוטומטי.

הימים הראשונים היו מופלאים כל נסיעה דמתה לטיסה בחללית. עברו הימים והתרגלנו אחד לשני. אנחנו למדנו שבשביל שתיסעי צריך למלא לך דלק ולבדוק שמן ומים מדי פעם. הבנו גם שאת מדברת אלינו דרך הצג ומספרת לנו שחסר שמן, שצריך לבדוק את כריות האוויר, שהדלת מאחורה לא סגורה או שסתם משעמם לך ואת כותבת שם כל מיני דברים לא ברורים.

את מצדך הכרת את משפחתנו את סגנון השירים האהובים עלינו, את המקומות החשובים בך (ליד החלון מאחורה), את רגעי השלווה והלחץ.

את לא הסתפקת רק בהכרות אלא החלטת לסייע לנו. פעמים רבות חשבתי על זה שצבעך הלבן הולם את אישיותך רבת החסד והטוב.

ראשית שמת לב שיש לנו נטייה לשכחה, על כן החלטת שאין צורך להינעל בעזרת השלט מרחוק, שהרי יכולים אנו לאבד את הכרטיס, ולכן ביטלת את הנעילה. והואיל ואין לך מפתחות יכולנו להשאיר אותך פתוחה לאורך כל היום והלילה, להיכנס ולצאת באין מפריע.

ראית שקיים ריב קבוע לגבי המזגן, להדליק או לא להדליק, חום גבוה או נמוך, ואת הרי סולדת ממריבות, תכף ומיד בטלת את המזגן ויכולנו ליהנות תמיד ממשב רוח נעים ורענן מהחלון.

ביטול המזגן לא פתר את כל המריבות כיוון שהחלו אז מריבות על החלון, כמה לפתוח והאם? שוב לא ישבת פסיבית מהצד ובטלת גם את הכפתור של החלון. מעתה החלון היה פתוח בקיץ וסגור בחורף (בעזרת מברג ירוק, שנפל מדי פעם בזמן הנסיעה וגרם לחלון להיפתח...)

פחדת שנשכח את הקוד הסודי. וביום בהיר אחד כששכחנו ללחוץ את הקוד בהתחלה נדלקת, וכך גילנו שכל שדרוש להפעלתך הוא לחיצה על כפתור start.

הוספת לדאוג לנו חששת שאולי נסתבך עם האמברקס  האוטומטי שלך, אז בטלת גם אותו.

אנשים חושבים שמכונית היא סוג של מכונה משוכללת, אך אני יודעת שלא כך הם הדברים ואת היא ההוכחה לכך -נשמה גדולה מלאה שמן ובנזין.

תמיד דאגת למצבינו הרוחני, למדת אותנו להתפלל לפני ובזמן כל נסיעה, ואחרי הנסיעה לומר הלל. בזכותך כל תפילת הדרך בנסיעה נאמרה אצלנו בכוונה מרובה.

אנו יודעים שאסור לריב או לכעוס בזמן נסיעה ובטח לא לפניה. אנרגיות שליליות לא עושות לך טוב. ואם לך לא טוב, לנו ודאי לא טוב.

שנת הייצור שלך היא 2005 אך האמת שבפנימיותך את צעירה מאוד. (המנוע, הסטרטר, המצבר הגיר האוטומטי... חדשים דשדשים).

 הנאמנות גם כן ראויה לציון.

לאחרונה, את רגישה מאוד וכל תזוזה שלנו שמתפרשת אצלך כאנרגיה שלילית או חסרון אמונה גורמת לך לשיבושים, את מרבה לבקר במוסך ואנחנו מרבים לבקש את האוטו של משפחת שמר היקרה. בפעם היחידה בהם הם ביקשו לנסוע בך, בחוש ההומור המיוחד לך הפעלת עליהם את כל תעלוליך, ונסיעה של חמש דקות לקחה להם כמעט שעה. מאז, את יכולה להיות רגועה הם לא יבקשו לנסוע בך. ואת תוכלי לשמש רק אותנו.

את דואגת לא רק למעלותינו הרוחניות אלא גם לכושר הגופני שלנו. בזכותך אני עורכת צעדות מידי בוקר וצהרים בנוף יפיפה לעבודה ובחזרה. עוד חסדים וטובות רבים את עושה אך לא כאן המקום לפרטם.

רצינו לומר לך תודה.

ועל אף שלא יהיה לנו קל בלעדייך בכל זאת נראה לנו שנוכל למכור אותך למשפחה אחרת שזקוקה לך. ואנחנו נסכים לקנות סתם אוטו רגיל שנוסע.

באהבה והערכה רבה משפחת כוגן.