הגיעו מים עד נפש
ביום רביעי זכרתי שתורינו לשטוף את חדר המדרגות של הבניין.
ביום חמישי אפילו בדקתי האם זה אכן יוצא בשבוע זה.
אבל, ביום שישי הידיעה הזו טבעה בתוך ים המשימות האחרות שהיו ביום
השישי הקצר שבא עלינו לטובה.
ביום ראשון עברה בי מחשבה כלשהי שאולי נשטוף עכשיו את המדרגות כפיצוי,
ומיד בטלתי אותה. ועד הבית לא יגיד כלום. הוא אף פעם לא מעיר לנו, לא לנו ולא לאף
אחד מארבעת דיירי הבניין. אם לומר את האמת מלבד פעם בשנה בו הוא מוציא לוח שטיפה
שבועית לחדר המדרגות, ופעם בחודשיים בו הוא אוסף את התשלום לחשבון החשמל, ועד הבית
לא עושה דבר.
אולי זו בעצם הסיבה שאנחנו מסכימים לשאת בעול התפקיד כבר למעלה משנתיים.
*
יום שלישי האחרון היה בביתנו בסימן פעמים כי טוב.
הסנדביץ' בילדנו הסכים סוף סוף לספר את מחלפות ראשו. אין לו עניין
מיוחד בגידול שיער דווקא, אלא שתספורת דורשת ממנו זמן, והוא אדם עסוק מאוד, כך שאף
פעם הוא לא מצליח להתפנות לכך. מה גם שתספורת
דורשת מקלחת, ומקלחת היא סיפור בפני עצמו.
כשהגדולים שלי הפסיקו להתקלח נלחצתי מאוד ונסתי שיטות שונות שחלקן
נעימות פחות וחלקן לא נעימות כלל כדי להכריח אותם להתקלח. כיום אני יודעת שבין כיתות
ד' לז' ילדי לא נוהגים להתקלח.
בגיל ההתבגרות הם מפצים את עצמם על כל מקלחת שלא
עשו בילדותם.
ישתבח הבורא, וברא את השבת ולפחות פעם בשבוע נוגעים המים בגופם.
בכל אופן יום שלישי זה היה יום חג. הבן יקיר סופר ונכנס להתקלח.
מסתבר שככל שהילד שונא להתקלח כך הוא שונא יותר לצאת מהמקלחת.
הסנדביץ' היקר החליט לפנק את עצמו באמבטיה ארוכה וחמימה.
האמבטיה הייתה נמשכת לנצח, אילולא החל לזרום לפתע נחל מהאמבטיה.
-"המים מגיעים לחדר עבודה"
בהתחלה המשכתי לשבת ליד המחשב ולשלוח משם הוראות
-"תצא מהמקלחת!"
-"אל תגרפו את המים! תספגו בסמרטוט ותסחטו."
אלא שאז דווח על חזית חדשה שנפתחה ליד המטבח , גם משם יוצאים מים.
הקש ששבר את גב הגמל. (או שטף את הגב במקרה זה.) וגרם לי לקום מעמדת
המחשב היה כשהסתבר לי שאיש לא טרח לטאטא את השערות מהתספורת, ויחד עם כל המים
זורמות להן גם שערות בנחל האמבטיה החדש. (ואולי הם אלו שגרמו לסתימה.)
כיאה למצבים אלו, התחלתי ישר בשאלות ה'למה' הפרקטיות.
-"למה לעשות אמבטיה???"
-למה לא מטאטים את השערות אחרי התספורת??? למה???"
-"למה דווקא עכשיו???"
-"למה אתה לא רואה שהכל פה מוצף???"
הייתי ממשיכה בשאלות היעילות הללו. אלא שהנחל כמעט הטביע אותי, לא
הייתה לי ברירה מלבד להכריז על מצב חירום ולגרוף את כל המים לחדר המדרגות.
בסוף מלאכת הגריפה, מותשת ועייפה, הציפו אותי שוב שאלות ה'למה', והפעם
כולם היו מכוונות אלי.
-למה הייתי חייבת לצרוח על כולם?
-למה להאשים? בסך הכול, רצה הילד להתקלח, במה חטא?
-למה לקחת את העניין קשה כל כך?
"ריבונו של עולם" פתחתי בתפילה "ממש יצאתי מדעתי,
בבקשה תעזור לי לא לעשות זאת שוב, מבטיחה להשתדל מצדי."
ישתבח הבורא הוא סמך עלי לחלוטין, וכבר למחרת הוא החזיר אותי לאותו
המקום.
בזמן שהתקלחתי לי החלו להישמע קריאות עולות ויורדות מבחוץ.
-"אמא, יש שוב הצפה! המים יוצאים מהמקלחת וגם מהמטבח."
בשמחה הייתי שוב פוצחת בסדרת שאלות והאשמות, אלא שלא היה לי את מי
להאשים הפעם, יצאתי מהר מהאמבטיה, והתחלתי לגרוף את המים ל... חדר המדרגות כמובן.
אין ספק ריבונו של עולם שמע את תפלתי וסדר לי אותה סיטואציה רק בלי
היכולת לרתוח על כל העולם.
חשבתי שהמסר הובן, ובכך הסתיים סיפור ההצפה, בעלי נסה לשחרר את
הסתימה.
אלא, שלמחרת יצאו המים ממכונת הכביסה, הפעם הם לא היו עם ריח של שמפו,
אלא עם ריח של מרכך כביסה ורוד, ונגרפו כמו תמיד ל... חדר המדרגות.
"ריבונו של עולם" פניתי אליו שוב "מבטיחה להשתדל לשטוף
את חדר המדרגות בזמן." (טכנית משתלם פעם בשבוע מאשר כל יום בשבוע.)
למחרת הזמנו אינסטלטור הוא אמר שהסתימה היא בביוב המשותף לנו ולשכנים,
מחוץ לבית, ופתח את הסתימה.
דבר אחד ברור לי מכל הסיפור שבפעם הבאה שיגיע תורנו לשטוף את הרצפה
ועד הבית יזכיר לי זאת היטב.
נפלא..במסורת הסיפור היהודי..מלא בצחוק..תמשיכי
השבמחק