ניסיונות בנסיעות
14:35 רוב הדברים
כבר ארוזים, בסך הכל רבע שעה אחרי השעה המתוכננת ליציאה, רק לזכור לקחת ארנקים, אוכל לדרך, מוצצים, כדאי גם מעילים , לא לשכוח
גומיות לשירה, לשטוף את הכלים שבכיור, כדאי גם לטאטא קצת כדי שכשנחזור יהיה נעים.
אוי, מה קרה לשעון?
למה הוא אומר שכבר 14:52? טוב, לא נורא נוותר על הטאטוא, וגם על החזרת הכלים לארון.
-הלכתם לשירותים?
–תכניסו את הכביסה
מהחצר שלא ירד עליה גשם.
אני מצליחה להלחיץ
את כל הסובבים אותי ובראש ובראשונה את עצמי. באופן אוטומטי משהו נפגע נעלב או
מתחיל לריב, ואז כמובן צריך לפייס ולהתאפס. גם כי לא נעים לנסוע ככה, וגם כי אסור
להיכנס לאוטו שלנו עם אנרגיות שליליות. הוא רגיש מאוד והאנרגיות השליליות גורמות
לו להתקשות להעביר הילוך, להרים אמברקס או פשוט להיכנס למצב קיפאון. כיוון שהוא
מאוד אוטומטי, אי אפשר לעזור לו בשום דרך מלבד כפי שאמרתי להכניס אנרגיות חיוביות
ובונות.
15:25כולם כבר בתוך
האוטו, סיימנו להעמיס, לריב, להתאפס, להתפייס, יש כבר הסכמה על דיסק, מתחילים
ב"ה לנסוע.
אני מריצה מהר בראש
את כל מה שארזנו, לוודא מה שכחנו הפעם.
-לקחתם את השקית
הכחולה? -כן!
-מים?? -כן!
-מטען לפלאפון??? –
כן!!!
בסוף אני נזכרת, לא
הכנסתי מברשת שיער.
יופי, עכשיו אחרי
שגיליתי מה שכחנו הפעם, אחרי שכולם ארוזים בתוך האוטו לא נותר לי אלא להתרווח
במושבי .(זאת אומרת באותם אברי גוף אותם ניתן לרווח במושבי הצפוף, במקומות בהם אין
שקיות אוכל ומים.) אלא שהעיניים שלי בתנועה בלתי רצונית פוזלות לעבר השעון שלי ומד
המהירות במכונית. למה לא לנסוע קצת יותר מהר? למה המשאיות בוחרות לנסוע תמיד לפנינו, ולא
משנה באיזה נתיב אנחנו נמצאים? למה תמיד בפקקים המכוניות בנתיב שלידנו נוסעות בזמן
שאנחנו עומדים? ולמה רק
אותי מעסיקות כל השאלות האלו, ואילו אישי הנהג מנצל כל דקה של פקק כדי להתרווח
במושבו (במושב של הנהג זה אפשרי...) ולהסתכל על הנוף!!!
ב"ה הגענו
באיחור של שעה+ אבל בריאים ושלמים.
ולמסקנות!
#אין כל קשר בין
שעת היציאה המתוכננת לשעת ההגעה, אפשר לצאת בזמן להיתקע בפקקים, להסתבך בדרכים או
להגיע בזמן ולחכות שיבואו כבר כל האחרים.
#אין קשר בין זמן
ההגעה ומצב הרוח. אפשר להגיע בזמן ואפילו קודם אבל עצבניים, לחוצים וכועסים. ואפשר
להגיע אחרי ואפילו להפסיד משהו ועדיין להיות נינוחים שלווים רגועים ושמחים.
המסקנות החשובות
הללו שנכתבו לאחר ניסיון ארוך שנים בתחום, נכונות ומדויקות. אלא שכותבת מסקנות אלו, אף פעם לא זוכרת אותם
במהלך הנסיעה או בהכנות לקראתה. ולכן מחדש בכל פעם מתנהגת בדיוק באותם דפוסי
התנהגות.
לא נותר לה אלא
לשאת תפילה שתזכה סוף סוף להסיע ממנה את הלחץ המיותר בכל נסיעה. (ובכלל בחיים),
ושנזכה כולנו להגיע למחוז חפצינו לחיים לשמחה ולשלום.
תגובות
הוסף רשומת תגובה