שינוי מעורר

פקחתי את עיני, עדיין חושך בחוץ, אני אוהבת לקום לפני השמש, שתי שניות של נמנום נעים ומיד פורצת ליום החדש בשמחה.

 לובשת בזריזות את הבגדים שארגנתי לי בערב, מסתגרת בחדר ומתפללת לבורא עולם, בנחת, משתדלת לכוון בכל מילה ומילה.

מהחדרים אני שומעת שהמתוקים שלי מתארגנים להם. כשאני מסיימת את התפילה הדיווחים זורמים מהשטח. " אמא, החלפתי כבר לקטנצ'יק טיטול. איזה כיף שהוא קם מוקדם היום ויש לי זמן לשחק איתו לפני שאני הולך לביה"ס."

"אמאל'ה הכנתי לי כבר את הכריכים, את רוצה שאני אחתוך לך ירקות בקופסא?"

"כן מתוקי."

"אימוש אני רוצה היום להכין שתיה לכולם."

"עד כאן חמודה שלי, על התפקיד הזה אני לא מוותרת, גם סבתא תמיד עשתה את זה בשבילי. מה תרצו היום? מיץ תפוזים סחוט טרי, תה ירוק, חמדת השקד או מים בטעם של פעם?"

אני אוהבת את שתית הבוקר שלנו, כשכולנו יושבים מסביב לשולחן, ומפטפטים על היום החדש שזה עתה הגיח אלינו.

גם לאחר השתייה נשארו לי עוד כמה דקות להספיק להכניס מהר מכונת כביסה.

אני ממהרת להכניס את קופסאות האוכל לתיק שלי ויוצאת לעבודה. הגן שלי הוא במרחק של 15 דקות הליכה עם נוף מדהים, כך שאני מספיקה גם הליכת בוקר לרענון הראש לפני העומס של היום.

לא תמיד היה הבוקר שלי מושלם ודביק כל כך, רק לפני מספר שבועות הוא היה נראה כך-

צלצול ראשון של השעון הודיע לי שהתחרות עם השמש התחילה ברגע זה. 'אני יכולה לנמנם עוד קצת' אני חושבת לעצמי 'ניתן לשמש יתרון פתיחה אחר כך נביס אותה.'

בפעם הבאה שאני פותחת את העיניים, ברור לי ששוב השמש נצחה. 'לא נורא' אני מנחמת את עצמי 'אפשר עדיין להספיק'

פותחת את הארון ומנסה למצוא בגד מתאים, תכננתי ללבוש את הסריג הירוק ומתחת את החולצה השחורה, אבל מסתבר שהחולצה השחורה בכביסה. נוברת עוד בארון בסוף מוצאת משהו, אני לא ממש אוהבת והמטפחת לא בדיוק מתאימה, בכל מקרה לא נשאר לי זמן להסתכל המראה.

"א-מא!" קטנצ'יק מודיע לעולם שהוא קם. הוא ראשון כמובן כל השאר נמים להם בשלווה ובנחת. לא מתאים לי להוציא אותו עכשיו מהמיטה. אני משתדלת להתעלם מקריאות המצוקה שלו. אולי הוא יצליח לפחות להעיר את אחיו.

נכנסת לחדר בניסיון לחטוף קצת תפילה. אני מתפללת במהירות 120 קמ"ש, ברוך ה' הפה שלי מכיר את התפילה, כך שאני יכולה להפעיל אותו על טייס אוטומטי.

"אמא" שירה נכנסת "אני לא מוצאת חולצה בארון."

בלי להניח את הסידור מהיד ובלי להפסיק להתפלל, אני מנסה להצביע לכיוון המייבש, היא לא מצליחה להבין.

אני לוקחת אותה ביד הפנויה פותחת את המייבש, מנסה לשלוף משהו, אבל כל הכביסה נשפכת החוצה. ב"ה היא מצאה לה חולצה, הבגדים נשארו על הרצפה, עוד מעט קטנצ'יק יגיע ויפזר אותם ברחבי הבית. בכל העת פי אינו פוסק ממלמול פרקי תפילה.

צלצול הטלפון מודיע לי שכבר 7.30, זאת החברה של בכורתי, כך היא מתעוררת בכל בוקר. "עוד עשר דקות אני מוכנה." היא מפהקת לטלפון. שתיהן יודעות שמדובר ביותר. אבל זו התשובה שהיא עונה לה בהרבה שנים של חברות נאמנה, ולא ניתן לשנות את הטקסט, בטח לא כשהיא עדיין ישנה.

"אמא, את יכולה לארגן לי אוכל?"

"בשמחה הייתי מכינה לך מתוק, אבל אין לי זמן גם להכין לעצמי." אין ספק שאני מחנכת אותם לעצמאות. מכניסה לעצמי מלפפון, גזר לא מקולף 3 תפוחים ואת פיתת הזעתר שלי.

רגע לפני שאני יוצאת אני שמה לב שיהודה עוד ישן לו בשלווה.

אני מנערת אותו מהמיטה, ומשאירה את קטנצ'יק לידו שימשיך במלאכה.

הגן שלי במרחק של 15 דקות הליכה עם נוף מדהים. אני פותחת בריצה קלה מתפללת שהדרך תתקצר.

מעוניינים לדעת איך עשיתי שינוי מהפכני שכזה?

הכל בזכות שיטת שלושת השלבים, שיטה שפתחתי בעצמי. יכולה לעזור לכול אחד לעשות שינוי של מאה שמונים מעלות, בכל הרגל שלו.

בפרקים הבאים תוכלו להכיר שיטה זו ולהצליח ליישם אותה בעצמכם.

זהו הפרק הראשון בספר שאני אכתוב, אני מניחה שהוא יהפוך לרב מכר עולמי. יש לי גם שם לספר ורעיון לעיצוב הכריכה . הדבר היחיד שחסר לי כרגע הוא- השיטה.