בין החגים

להלן אוסף הנהגות, רעיונות ותובנות לזמן הקדוש שבין פורים לפסח.

קושיה עולה מידי שנה אצל עוללי והיא- הכיצד יתכן שנקבע חג הפסח כה קרוב לפורים? שהרי אלפי אלפים וריבי רבבות ממתקים נאספו בבתינו ממשלוחי המנות ויש חשש שלא יצליחו לכלותם עד הפסח.

ובכן אין כאן קושיה כלל שעדיין לא נצפה בבתינו ממתק כלשהו ששרד יותר משבוע לאחר חג פורים.

וקושיה אחרת צפה ועולה לנגדי ופתרון- אין.

בידוע שאין אני אוכלת דברי מתיקה שחוששת אני מהסוכר שבהם ומחומרי השימור, הצבעים והEים המצויים בהם בשפע רב, ואף בפורים עצמו נוהגת אני באין רואה מסביב להשליך לפח סוכריות ומיני גומי הנקראים בפי הטף חמצוצים, וביש רואה מסלקת אני אותם למשלוחי המנות ששולחת אני לאחרים. אך כאשר מדובר בשוקולדים נוהגת אני להצפינם היטב גבוה מעל גבוה בקופסה המיועדת לכך מעל המקרר. ומתקשה אני מאוד לחלקם לאחרים. ואף ששאלתי את עצמי למנהג תמוה זה, בו אני נוהגת לא מצאתי הסבר מניח את הדעת.

וגם שוקולדים אלו שמצפינים גבוה מעל גבוה בקופסה שמעל המקרר, לא נשאר להם זכר שבוע לאחר הפורים.

*עוד לפני כניסת חג הפורים כבר נוהגת אני לתכנן את עבודות הניקיון שאפרוץ בהם מיד לאחר סיום החג. ודנה אני ביני לבין עצמי מהיכן ראוי להתחיל?

שהרי ככל שאנקה יותר, מספר המקומות אליהם אפשר יהיה להיכנס עם חמץ יקטן. ובכך אגביל את מרחב התנועה בבית, וביחוד שקטנצ'יק היקר ידוע כמהפכן בלתי נדלה, וחשש גדול הוא שכל מלאכתי תרד לטמיון.

אי לכך נוקטת אני בשתי פעולות חשובות

ראשית מכריזה אני שכל הבית הרי הוא בחזקת נקי לפסח. ומכריזה איסור פיזור חמץ בכל הבית, כך מחלחלת בבני הבית התובנה שקרב ובא חג הגאולה, ובמקודם או במאוחר יגויסו לעבודות הניקיון.

שנית, בפועל אכן סבורה אני שאין צורך לגשת מוקדם מדי לניקיונות, אך חוששת אני מפטפוטי נשים בדבר הספקהן. ("נשאר לי לנקות רק עוד ארון במטבח והשיש, אחר כך אנו יוצאים לחופשה במצרים."). אי לכך מנקה אני כבר בשושן פורים את ארון המצעים (מוציאה ומכניסה בחזרה), בכדי שתמיד אוכל לומר כי כבר החילותי בניקיון.

את יתר הניקיונות משאירה אני לזמן מאוחר יותר, שבידוע הוא שניקיונות הפסח מבורכים יותר כאשר נעשים הם בלחץ, שכך גם בני ישראל יצאו בלחץ כה גדול שאף בצקם לא הספיק להחמיץ.

*בעודי אברכית צעירה מצאתי את עצמי יומיים לפני הפסח מוקפת בהררים של חמץ, שלא ידעתי כיצד להפטר ממנו. לשווא ניסה בעלי לשרוף אותו בשריפת חמץ, אך לא הועיל לו.

מאז קבלתי על עצמי הנהגה- לא לקנות חמץ כשלושים יום לפני החג. בני ביתי מסתובבים סביבי ומתאוננים על המצור, בסתר דופקים הם על דלתות השכנים ומבקשים סיר פתיתים או מיני תופינים. אך אני לא שתה ליבי לזאת, מביטה אני בארונות המטבח הריקים שלי ומתמלאת עונג ושמחה.

כשמגיע חג הפסח וארונות המטבח שוב מתמלאים, מרגישים כל בני הבית שיוצאים אנו מהמיצר לרווחה, ומשעבוד לגאולה.