יומן שינה
יום ראשון
19:30- קטנצ'יק אחרי ארוחת ערב ומקלחת, קריאת
שמע, נשיקת לילה טוב, כיבוי אורות ויציאה שקטה מהחדר.
19:45-שומעת דלת נפתחת רגלים קטנות רצות
במסדרון. ילד קטן וחיוך גדול. מבצעת חקירה מקיפה למחדל -הוצאת הילד מהמיטה. אף אחד
מבני המשפחה אינו לוקח אחריות. מחזירה אותו למיטה נשיקה כיבוי אורות ויציאה מהחדר.
5:30 בבוקר- רגלים
קטנות רצות במסדרון, ילד קטן חיוך גדול, מבצעת חקירה מקיפה בדבר המחדל, לא מוצאת
אף נאשם, כל בני הבית ישנים במטותיהם. מבצעת לעצמי חקירה ונרדמת...
יום שני
19:30- קטנצ'יק אחרי ארוחת ערב ומקלחת קריאת שמע
נשיקת לילה טוב כיבוי אורות ויציאה שקטה מהחדר
19:40- דלת נפתחת
רגלים קטנות, ילד קטן חיוך גדול. נורה אדומה מצלצלת לי חזק בראש. הייתכן?!?! מחזירה
אותו נשיקה יוצאת מהחדר.
19:45- דלת נפתחת הלב דופק מהר וחזק, האם אכן כל כך מהר הגיע הרגע?!? מחליטה
לבדוק את העניין מקרוב. משכיבה אותו לישון ונשארת שם דרוכה. קטנצ'יק מקפץ במיטה
ואז מתקרב למעקה מיטת התינוק שלו, מוריד את הראש ומבצע סלטה מרשימה ישר למיטה של
חנה. אין ספק, אכן הילד גילה תגלית מדהימה שיכולה להוות נקודה מפנה בהרגלי השינה
שלו ושל המשפחה כולה.
יום שלישי
19:40 אנחנו עורכים טקס קצר
של חנוכת מיטת המעבר. ומיד בסיומו אני משכיבה את קטנצ'יק במיטה, אין צורך לכבות
אורות וגם לא לצאת בשקט. קטנצ'יק זורח כולו ערני כצהרים, בודק את הביצועים החדשים
שניתן לבצע במיטה החדשה , קפיצות סלטות מעבר למיטות של אחיותיו היקרות. בניית קיר
טיפוס מכל המצעים שיש בחדר.
מסקנה- המעבר למיטת המעבר גורם לו אושר רב, ומעלה את מפלס היצירתיות
והחיוניות שלו. יש לו רק פספוס קל אחד עדיין הוא לא מקשר את המיטה למטרתה העיקרית-
כלומר השינה
20:30- אני מחליטה לעצור את מופע האקרובטיקה בשיאו, ולקדם את עניין
השינה. מתחילה ברוגע לכבות אורות...
21:00 מלחמת ההשכבה בשיאה קטנצ'יק לא מוותר על הזכות לחופש ואני לא
מוותרת על זכותי לשקט. אני מחליטה לגייס אלי את שירה ("תלבישי פיג'מה ותכנסי
עכשיו למיטה!")
22:00 קטנצ'יק מתחיל לגלות סימנים ראשונים של עייפות ואני מרגישה
מוטשת לחלוטין. אחותו מבקשת מים. אני מסמנת לה שאפשר אבל בשקט
22:10 קטנצ'יק כמעט ישן אחותו חוזרת עם כוס מים. קטנצ'יק קולט את כוס
המים, מתיישב ומבקש "מים". מפלס העצבים שלי מגיע לרום הסולם העליון,
ואני פורצת בשאגות רמות- "למה את שותה בחדר?!? הוא כמעט נרדם! למה?? למה את
לא מתחשבת??? קטנצ'יק נבהל ופורץ בבכי מר, אחותו הפגועה מצטרפת. ואני מתמלאת רגשי
אשמה ומבטיחה לעצמי שלעולם שוב לא אאבד עשתונות.
מסקנה-עדיף ילדים ערים ושמחים
מאשר ילדים ערים ובוכים.
יום רביעי
אני מחליטה על מדיניות של רוגע.
22:00 קטנצ'יק צופה במחשב יחד עם כל המתבגרים בבית. חיי הלילה
המשפחתיים בעיצומם אני לא מתערבת בנעשה וממשיכה בעיסוקי
24:00 אני הולכת לישון קטנצ'יק מכבה אורות ונכנס למיטה.
יום חמישי
6.30 רגליים קטנות רצות, ילד קטן חיוך גדול. אני מחליטה לזמו אותו
לשיחה- "בן יקר דע לך שאם בחרת ללכת לישון כמו מתבגר אתה צריך גם לקום כמו
מתבגר, כלומר בשעות הבוקר המאוחרות." הוא מחייך אלי בהבנה והולך לפזר את
הטושים על הרצפה. "תבין אדם צריך לישון 8 שעות ביממה הרמב"ם אומר את
זה" הוא עובר למטבח פותח את הארון ומתחיל להוציא את הצלחות החוצה "חבל
אתה פשוט תהיה אחר כך עייף מאוד ולא תצליח לתפקד, תרשה לעצמך להרפות." אני
מסיימת את הנאום. הוא עובר למגירת הסכום ומעיף כפית אחר כפית לכיור.
19:00 באמצע הבישולים לשבת אני מודיעה לכולם שהבית עובר למצב שינה
כללי, מצווה על כולם ללבוש פיג'מות לכבות אורות ולנחור קלות. קטנצ'יק מסתובב בין
המיטות זורק כריות וקופץ עליהם.
19:30 אנחנו בעיצומה של מלחמת כריות משפחתית כולם לבושים פיג'מות
זורקים אחד על השני שמיכות וכריות וצוהלים צהלות שמחה.
מסקנה-
שינה היא עוד אחד מהמיתוסים השגויים שגדלנו עליהם. זו פעילות שהמציאו
מן הסתם אימהות עייפות שרצו קצת שקט.
תראו למשל את קטנצ'יק...
תגובות
הוסף רשומת תגובה