מסע באבובים

'נסיעה לפארק המים' זו הייתה הכותרת בפלייר. אני לא זוכרת עם מי נסעתי, באיזה הקשר, ובת כמה הייתי. בוודאות הייתי מספיק קטנה ותמימה כדי שצירוף המילים הללו יגרום לי לראות את עצמי מתגלשת בשמחה בכל מיני סוגים של מגלשות מיוחדות . שוחה בבריכה האולימפית הגדולה ומשחקת בבריכה הרדודה עם האטרקציות...

ככל שהיום הגדול התקרב כך החלום גדל התרחב והפך ממוקד יותר . (עדיף להתחיל במגלשה האדומה, בתמונה היא נראית הכי כפית...)

ברגע  שההסעה חנתה בחניון הסתבר לי שהחלום איננו רק שלי . הוא אמור להתחלק עם עוד המון ילדים נשים וטף שבאו גם הם ליום שכולו הפתעות.

הבריכה האולימפית הייתה סוג של מסלול מכשולים ימי. כל מי שהצליח להגיע מצד אחד לצד השני בלי להיתקע ביד או רגל של משהו אחר. קבל מבחינתי מדליה אולימפית. הבריכה הרדודה עם האטרקציות נתנה תחושה של אמבטיה ציבורית. לצד הילדים שהיו שם צפו גם מספר גלגלי ים, חישוקים גדולים וכדורים . התורים למגלשות היו ארוכים ובלתי נגמרים. וקשה היה לדעת איזה תור הוא התור למגלשה האדומה.

לפתע ראיתי שלט "מגלשת אבובים" שהצביע לעבר מקום צדדי בפארק. הדמיון הילדותי שלי שוב החל לפעול. ראיתי מגלשה רחבה כמו נהר, אני יושבת בתוכה על גבי אבוב ענק, עוצמת עיניים מתמכרת למגע הקסום של המים, שסוחפים אותי במורד המגלשה.

התור לפני המגלשה לא הצליח לאיים עלי ולמחוק את התמונה הפסטורלית מראשי.

כשהסתיים התור בסופו של דבר, מצאתי את עצמי יושבת באבוב גדול, בתוך מגלשה ברוחב נחל קטן. בוני המגלשה רצו כנראה להעניק למתגלשים בה תחושה של נהר אמתי ולכן הם דאגו לבנות לכל אורכה גבשושיות מעצבנות שאמורות היו לתת למתגלש תחושה שהוא נמצא בנהר מלא אבנים. לזכותם יאמר שזרם המים במגלשה היה חזק ביותר, ממש כמו בנהר שוצף ביום חורף.

במחשבה לאחור יתכן שהם עשו זאת בעיקר כדי לסחוף את האנשים כמה שיותר מהר לסיום החוויה המרנינה ולספק לעוד אנשים הזדמנות להיכנס אליה.

שלושת השניות הראשונות הספיקו לי כדי להבין שלא מדובר פה בתענוג נעים, אלא בסיוט מכאיב ושרצוי לסיים את העניין כמה שיותר מהר. בשנייה הרביעית התהפכתי עם האבוב, מצאתי את עצמי עם הראש למטה והרגליים למעלה כשמעלי חולפים אבובים. ניסיתי להתהפך חזרה ולהוציא את הראש מהמים אבל הזרם היה כל כך חזק שלא הצלחתי. תמונות מחיי הקצרים עברו לנגד עיני עד לסיום העצוב בתוך מגלשת אבובים עם מים בגובה שלושים סנטימטר. בשנייה האחרונה לפני שאזל לי החמצן באופן סופי, הצלחתי בסיעתא דשמיא למשות את עצמי מהמים.

"ילדה למה את נתקעת פה באמצע המגלשה?!? את לא רואה שאת חוסמת את המעבר!!!" צעקה לעברי אישה אחת, שלא שמה לב שהילדה העומדת מולה נצלה זה הרגע ממוות בטביעה."

שנים אחר כך כל אזכור של אבובים גרם לי לתחושת מחנק ולמיעוט אוויר בריאות.

לכן אין לי הסבר הגיוני לכך שמצאתי את עצמי משכנעת את משפחתי היקרה לצאת הקיץ לטיול אבובים בירדן, אולי היה זה ניסיון ליצור חוויה מתקנת. ואכן כך היה החלום של הילדה הקטנה שבי קם לתחייה, ישבתי לי בתוך גלגל במים הקרירים והנעימים של הירדן, שסחפו אותי בנחת במורד הנהר. מתענגת על מגע המים הקסום.

ההבדל היחיד היה שבמקום לשבת בתוך אבוב שחור ומאיים ישבתי בתוך גלגל ים גדול בצורת דונאטס.

        חלומות מתגשמים...