החופש האמיתי
בסוף
הוא הגיע, לקח לו קצת זמן, היו כמה עיכובים אבל הוא בא.
בהתחלה
חשבתי שיגיע מיד כשאסיים את העבודה, אבל אז צצו עוד כמה עניינים וגם העבודה גלשה
קצת מעבר, תשעת הימים עיכבו אותו גם.
בסוף
נגמרו כל העניינים והעיכובים והוא הגיע סוף סוף. אך עכשיו נשארתי עם שאלה מרכזית וגדולה-
מה בעצם אני עושה איתו, עם החופש בגדול הזה?
די מהר
גיליתי, כפי שאני מגלה מדי שנה, שהחופש הוא לא רק שלי אלא גם של ילדיי. עוד מספר
תגליות שמתבררות לי בחופש הגדול הן-
- # שכולנו בבית קצב חיסול המזון מוכפל לפחות פי
שניים וקיימת דרישה מסוימת גם לארוחת צהריים מבושלת, בעוד שפג תוקפו של התירוץ
הידוע- שהרגע חזרתי מהעבודה.
- #ניקיון הבית משתלב היטב עם עניין האוכל. מצד אחד,
הוא מתלכלך בתדירות גבוהה (שילוב מנצח של עבודות יצירה ואכילת אבטיחים) ומצד שני
כולם כולל אותי נמצאים במצב נפשי של חופש, כך שבלתי הגיוני שמישהו יקדם את עניין
הניקיון.
והתגלית
הבעייתית ביותר היא שהילדים שלי הם לא באותם גילאים ועם תכניות ורצונות שונים
לחלוטין- שבוע כינרת עם חברות, קורנפליקס עם חלב, שבת בנות דודות אצל סבא וסבתא,
לונה פארק, לצבוע את הבית, גן שעשועים, לעבוד ולהרוויח כסף...
גם
אצלי עניין הרצון הוא די נזיל. בהתחלה אני בטוחה שכל שאיפותיי מסתכמות בלא לעשות
כלום, אחר כך מסתבר לי שגם די מתחשק לי לנסוע קצת, אולי גם קיאקים, קצת ירושלים,
קצת כינרת, חופשה במרכז וכמובן להזמין את כל המשפוחה לנפוש אצלינו בצפון.
בעודי
מנסה לפתור את סוגיית החופש החליט השעון שלי לצאת לפגרה. מיד הבנתי שזו בעצם
ההזדמנות שלי לצאת לחופשה אמתית אני לא אחליף לו סוללה אלא אצא לחופש זמני ללא
זמנים.
זו אכן
הקלה נחמדת. אם כי היא לא הצליחה לבטל את המשימות שעמדו על הפרק ובהן לנקות את
הבית בשביל הנופשים שינפשו אצלנו בשבת ולהכין ארוחת צהריים.
הצלחתי
לגרד מעט מרץ מתוך התודעה העל זמנית שבה הייתי שרויה, אלא שאז נצנץ לו מאי שם
הסמארטפון שלי וקרא לי רק להציץ בו. 'רק עשר דקות' שקרתי לעצמי (שעון אין לי בכל
מקרה) ושקעתי בתוכו.
"אמא אפשר...?" יהודה בקש משהו,
"כן"
אמרתי בלי לשמוע,
"אמא"
גם קטנצ'יק ניסה למשוך את תשומת ליבי. הוא שיחק עם בקבוק מים.
לא
נתתי לו לקלקל לי את המנוחה. קטנצ'יק הבין במה מדובר והמשיך בעיסוקיו, כך חשבתי
לפחות, עד שבזווית העין קלטתי אותו מתקרב אלי.
לפני
שהספקתי לרדת מענני החופש השלווים שלי הוא רוקן עלי את בקבוק המים שבידו.
"נשפך"
הוא אמר לי קורן מאושר והעביר לי במסר ברור את דעתו לגבי החופש והטלפון החכם.
"קטנצ'יק"
פניתי אליו, "דע לך, פעם כשאהיה גדולה באמת אצא לי לחופש גדול מהסלולארי,
בינתיים אני רק בחופש מהעבודה".
תגובות
הוסף רשומת תגובה