וירוס אהחיה
"כרטיס
יש?" חייך אלי הד"ר
הושטתי
לו את הכרטיס המגנטי ונשענתי על הכיסא.
"כן
שרה, מה מביא אותך אלי?"
"תראה"
אמרתי בקול קצת מהסס "אני לא חולה, אין לי גם חום, אבל לאחרונה אני לא מרגישה
טוב."
"מהם
התסמינים?" הוא שאל כשמבטו נעוץ במחשב מולו.
"אני
עייפה בכל שעות היום, יש לי תחושת כובד באברים, חוסר מוטיבציה, יובש בפה, תחושת
מחנק אני לא מצליחה לנשום נשימות מלאות."
"יש
עוד משהו?" הוא שאל תוך כדי הקלדה רציפה של דברי למחשב.
"כן,
אני לא נרדמת בלילה מהר, מלאת מחשבות, יש לי מדי פעם גם כאבי ראש."
"אני
מבין, ממתי זה התחיל?"
"ממש
אחרי שמחת תורה, נראה לי שגם בעלי והילדים נדבקו."
"לפי
מה שאת מתארת זה נשמע כמו וירוס אהחיה."
הוא המשיך
להביט במסך.
"וירוס
אהחיה????" חזרתי על דבריו "אף פעם לא שמעתי על כך."
"רק
לאחרונה הכריזו עליו באופן רשמי, למרות שהוא מצוי בעולם שנים רבות. זהו וירוס
'אחרי החגים יתחדש הכול' ובקיצור אהחי"ה הוא מגיע לאחר החגים ובמיוחד לאחר חגי
תשרי. הוא תוקף את רוב האוכלוסייה היהודית, העוצמה משתנה מאדם לאדם."
"איך
נרפאים ממנו?"
"צריך
לקחת 3 פעמים ביום טבליות של שמחהגדולה ובנוסף לזה פעמיים ביום אמונהובטחון."
"יופי, תוכל להוציא לי מרשם?" עצם
הידיעה שיש שם לחולי הזה וגם תרופות גרמו להקלה מידית במצבי.
"מצטער" הוא
אמר ולראשונה היסב את מבטו מהמסך והביט בי, "התרופות הללו לא כלולות בסל
הבריאות."
"אז
מה עושים?" שאלתי בחרדה, מרגישה שוב את קוצר הנשימה והעייפות.
"אל
דאגה," הוא חייך, "קבלת הרבה מהם בחגים, תבדקי היטב, אני בטוח
שתמצאי."
"טוב,
אני אחפש בבית." עניתי בשקט, מרגישה את ענן הייאוש מתפשט בכל גופי.
"אין
צורך," הוא הסתכל בי במבט טוב, "נעשה זאת ביחד עכשיו."
"תסתכלי
בתוכך היטב, את מוצאת איזו נקודת אור?"
"לא."
עניתי בכנות.
"הכול
נמצא בפנים," הוא הרגיע, "פשוט מוסתר, תתחילי לפנות דברים
מיותרים."
הסתכלתי
שוב והתחלתי להוציא ארגזים של משימות לאחריי החגים, בין הארגזים שכנו גם קופסאות
של מתח, לחץ והרבה מאוד עומס התעופף מעל הכל. על הרצפה היה שפוך פחד אפור דביק.
"שימי
לב שהרבה מאוד מהמשימות והעומסים הם בכלל לא שלך."
"צודק."
התחלתי לחייך.
ופתאום
נצצו אלי שמחה, אמונה, בטחון, רוגע ושלווה. האור הגדול שהם הקרינו סילק את שאריות
הלחץ והמתח שלא הצלחתי להוציא ושטף את הרצפה מהפחד.
"עכשיו
תסתכלי שוב במשימות שהשארת בחוץ, תבחרי מספר משימות שהן אכן שלך ומצליחות להיכנס
חזרה בלי להסתיר לך את השמחה."
"נשמע
מאתגר," הכנסתי, הוצאתי, שוב הכנסתי ושוב הוצאתי והחלפתי קופסאות בסוף
הצלחתי, סדרתי שורה יפה של משימות שעמדה מתחת לשמחה בלי להסתיר אותה ואפילו עזרה
להגיע אליה יותר בקלות.
"תודה
רבה דוקטור." אמרתי ויצאתי בדילוגים מחדרו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה