שכולו ניסים
"...שעשה
ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"
"אאאמן"
2:00
לפנות בוקר נר שלישי של חנוכה. אני בטוחה שאם הילדים שלי היו עומדים ומשחקים עם
נרות השעווה ומטפטפים אותם על נייר הכסף, כמנהגם מדי ערב בחנוכה, הייתי יכולה
אפילו להינות איתם עכשיו. אך הפעם כולם עייפים, הדלקו את החנוכיות והלכו לישון.
נשארתי
לבד מול הנרות, נותנת לאורם להאיר את תודעתי, ולשחזר בהודאה את ניסי היום.
*****
"לא
רוצה להלחיץ אבל 15:30 כבר עבר..."
"ידוע,
רק מסיימת את התסרוקת לשירה ויצאנו."
"פלאפון,
מטען, ארנקים ומים לדרך"
"יאללה
לאוטו!!!"
"מה
הוויז אומר?"
"שניסע
דרך כרמיאל, שעתיים וארבעים דק' "
"מעולה!
נגיע בדיוק להדלקת נרות חנוכה באולם לפני החופה."
"תמיד
הרחוקים מגיעים ראשונים".
"צריך
לשירותים"
"טוב,
נעשה הפסקה באלונית של כביש 6, גם ככה צריך למלא דלק."
"נו,
כמה זמן לוקח ללכת לשירותים???"
???
"סוף
סוף חזרת!"
"מה
אני אעשה היה שם תור ארוך."
"תור
או לא תור, בזבזנו חצי שעה."
"הכול
לטובה"
"ופספסנו
את הבופה."
"מה
זה בופה?"
"זה
כל מיני דברים טעימים שמגישים לפני הארוחה."
יאממי!"
"עד
שנגיע כבר יגמר הכול"
"לא
נורא העיקר שנגיע לחופה"
פקק
"מה
הוויז אומר?"
"זמן
משוער בפקק 18 דק' "
"בעצם
20 דק' "
"הוא
מעדכן ל-25 דק' "
"כבר
הדליקו נרות חנוכה..."
"לא
נורא אנחנו נדליק בבית כשנחזור"
"אוף,
הלוואי שיתחילו את החופה באיחור"
"מסכנים
החתן והכלה. לאחר את החופה רק בגללנו?"
"לא
צריך לדאוג, הם לא יאחרו בגללנו".
"העיקר
שכבר נגיע, רעב, צמא ונמאס לי כבר לשבת באוטו."
"מזל
שיש לנו וויז, בלעדיו היינו מסתבכים פה עוד שעות."
"
אני לא מבינה למה היא כל כך אנמית הגברת וויז הזו, אף פעם לא אומרת- כל הכבוד! פעם
אחת שתגיד בהתלהבות- עקפת יפה או בצעת חניה מושלמת."
"
אני מחכה שהיא כבר תגיד- הגעת ליעד"
"ממש
עוד דקה, אנחנו כבר ממש קרובים לאולם."
הגעת ליעד
"שמעתי
התרגשות בקולה."
"
ארבע שעות נסיעה, יש לי כבר צורה של כסא."
"וואי
מה זה??"
"אמא'לה!!,
יוצא עשן מהמנוע..."
"תצאו
מהר מהאוטו..."
יצאנו
בזריזות, עשן יצא מהמכונית.
נס
גדול שזה קרה ממש בסוף הנסיעה, לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם זה היה קורה 10 דק' קודם.
כשהיינו תקועים בפקקים.
*********
חתן
וכלה מתוקים, הרבה פנים מאירות שלא ראינו כבר יובלות. ריקודים ושמחה. עזרו לי
להשכיח את הידיעה שלכל נסיעת הלוך, מחכה גם נסיעת חזור...
"אז
איפה תשנו הלילה?"
השאלה
הפתיעה אותי, בתמימותי חשבתי שניתן לרכב לנוח קצת, נוסיף לו מים, והוא בתמורה יקח
אותנו חזרה עד מעלות. אבל הסתבר שמדובר בהרבה יותר מתיקון קל, הצינור של המים
נחתך, והמים ששפכו אליו פשוט נזלו החוצה.
אז מה
עושים?
רבקה
הצדיקה הציעה שנישן אצלם, " תרוויחו יום חופש בירושלים."
נשמע
חלומי, רק פרט אחד בעייתי בהזמנה- רבקה היא גם אם החתן, ונראה לי מוגזם שמשפחה בת
7 נפשות תנחת בביתם בדיוק ביום החתונה.
אולי
נסע להורים שלי בפתח תקווה, ונחזור מחר למעלות בתחבורה ציבורית עם בגדי החתונה שאתם
ישנו בלילה???
המצב
מחייב ישיבה של הקבינט המשפחתי הבכיר קריא -צבי ואני. באופן צפוי ביותר במקרים
מאין אלו- צבי נעלם.
כשהתחילו
לחלק את המנה השנייה, קלטתי אותו בזווית העין. מחייך אל המלצר הערבי שמושיט לו
צלחת מלאה כל טוב. הזמנתי אותו לישיבה דחופה. דלגתי על הפתיחה הקבועה למצבים אלו (איפה
היית? למה אתה נעלם תמיד כשאני צריכה אותך?) והגעתי ישר לשאלה שלשמה התכנסנו- "
איפה נישן הלילה?"
"בבית"
הוא עונה בפשטות
'מסתבר
שהוא יותר תמים ממני' חשבתי לעצמי
"המלצרים
הערבים סדרו לנו צינור חלופי."
נשמע
הזוי לחלוטין, אבל בחנוכה ניסים זה טבע.
בנסיעה
חזור לא היו פקקים ולא עומסי תנועה. הדרך הייתה חלקה ונעימה.
המסקנות
שלי-
#חוקי הטבע וההיגיון לוקחים חופשה שנתית בחנוכה.
#מלצרים
יכולים להיות מוסכניקים מצוינים. כל עוד הם לא מגישים סופגנייה טבולה בשמן
מכונות...
תגובות
הוסף רשומת תגובה