מחול המחשבות
"אז
מה? את מאורגנת לשבת?" ציפורה טובת הלב שאלה אותי בסוף תפילת נעילה.
"כן
ב"ה, אני אכין, ויש עוד הרבה שאמרו לי שיכינו עוגות ופשטידות."
"לסעודה
שלישית את מכינה את הכול? אז את רוצה שאני אכין גם פשטידה? את יודעת שאפשר גם להזמין
בורקסים או פסטלים, אם מתאים לכם, לא כולם אוהבים פשטידות, אפשר גם לקנות חסה
ולחתוך סלט צ'יק צ'ק, את גם יכולה לבקש מכמה אנשים שיכינו לך סלטים, ליד הלחם, וגם
לקנות קרקרים לאלו שלא ירצו ליטול ידיים, ו.."
"יהיה
בסדר גמור," השתדלתי לעצור את שטף העצות "הקייטרינג מביא דגים, יהיו
פשטידות ונחתוך ירקות לפני הסעודה זה מספיק בהחלט."
"בטוחה?
אם נוטלים ידיים את חייבת סלטים. ולא כולם אוהבים פשטידות את צריכה עוד אופציות,
מניסיוני."
"לא,
זה בסדר גמור, סך הכול כל האורחים הם מהמשפחה." ניסיתי להישמע בטוחה בעצמי.
"בכיף,
מה שאת חושבת." היא סכמה, "אני אכין לך גם פשטידה בנוסף לעוגה, ואם צריך
עוד משהו אני כאן."
*
כשיהודה
נולד ביום כיפור חשבתי שלקיים ברית בסוכות זה מאתגר, אבל מסתבר שלחגוג בר מצווה
בשבת יומיים אחרי יום כיפור כשמיד אחריה ערב סוכות זה מאתגר הרבה יותר.
כשהמשימה
המורכבת ביותר, מעבר ללוגיסטיקה היא להצליח לשלוט במחשבות של יום כיפור ביום כיפור
בלי לערבב בתוכם מתכונים של עוגות לבר מצווה.
*
שקט של
יום כיפור מסביבי, האוויר צלול, טהור, סולח ולבן, אוויר של יום כיפור.
רק
בראש שלי יש מתח של מלחמת יום הכיפורים.
משחזרת
בראשי שוב ושוב את תוכנית הפעולה.
1.המטרה-
זריקת בשמים על יהודה כשהוא יעלה לברכת התורה בבית הכנסת בפעם הראשונה בחייו ביום
הולדתו, שבו הוא גם מחויב לצום.
2.האמצעים העומדים לרשותי- א. שקית עם
שקיקים יפים מתחרה לבנה ובתוכם בשמים.
ב. 2
סלסלאות יפות בכדי לשים בתוכן את הבשמים ולעבור לחלק בין המתפללים.
ג. 4
ילדים שצריכים לעבור בין המתפללים
עם הסלסלאות מסעיף ב בכדי לחלק את הבשמים.
3. בלתמ"ים
אפשריים:
-הגבאי
ישכח להזמין את יהודה
-המתפללים
לא יצטרפו לשירת התיניניניי
-אף
אחד לא יאסוף את הבשמים (בכל זאת לא מדובר בסוכריות, כך שילדים לא ירצו לקחת ואף
מבוגר לא יתכופף מתחת לכיסא באמצע הצום בשביל להרים שקיק בשמים.)
-הילדים
מסעיף 2ג. לא יסכימו לבצע את תפקידם.
-'המפקד'
אני שומעת את עצמי פונה לגורם הבכיר 'אנחנו כבר באמצע הווידוי של חזרת הש"ץ
והילדים עדיין לא הגיעו לבית הכנסת. אני מפחדת שכל המבצע יבוטל ויהודה יהיה מאוכזב
מאוד.'
-'תגידי
שרה, הכול בסדר אתך?' אני שומעת עוד קול בראש. 'את שמה לב שאת באמצע וידוי של יום
הכיפורים והראש שלך עסוק בזריקת בשמים? מה את עושה סיפור מכל דבר קטן?'
-'לא
דבר קטן, בכלל, פעם ראשונה בחייו ופעם ראשונה בתולדות בית הכנסת רמב"ם במעלות
שנעשה דבר כזה והכל על הכתפיים שלי.'
-'לעזאזל,
אבל את באמצע וידוי, תנסי להכניס קצת כוונה.'
-'לעזאזל-
זה ב"סדר העבודה" ועכשיו אני פשוט לא מצליחה להרפות.'
-'תצעקי
בקשר- כל הכוחות חדל!!!'
-'מסרבים
להישמע לפקודה, אני בלחץ נוראי.'
-'אז
תפני לרמטכ"ל מלך מלכי המלכים שאת אמורה להגיד לפניו וידוי ותבקשי עזרה.'
בקשתי
שקט מתוח השתרר אצלי במחשבות, אבל הצלחתי להמשיך
את אמירת הווידוי בכוונה גדולה יותר, הוספתי גם על חטא שחשבנו מחשבות זרות בזמן
אמירת הווידוי.
*
מבצע
זריקת הבשמים הוכתר כהצלחה מסחררת, קבלנו שירות ותשבחות על הרעיון והיישום. חתן בר
המצווה זרח מאושר, ואמו שלו שזו בעצם אני, הצליחה סוף סוף לנשום לרווחה. בהמשך
התפילה לא אמורות להיות לי שום הסחות דעת חשבתי בזחיחות.
"ונתנה
תוקף קדושת היום..."
מתחזן
לו החזן והמחשבות שוב רצות לי בראש- עדיף להכין את העוגיות הידועות, הפשוטות
והטעימות או לנסות ללכת על דברים חדשים ומושקעים יותר? איזה משחק כדאי שנעשה בזמן
הארוחה? מאיזה גיל להחשיב ילדים למנה?
-שרה,
מה קורה? זו תפילה או תכנית לבר מצווה?
-לא
יודעת מה קורה לי אני לא מצליחה להפסיק. בעצם אני בטוחה שזה לא אני, זה היצר הרע
שנכנס לי פתאום. אני בעצמי נשמה טהורה לפחות ביום הזה. בלי שום מחשבות רעות.
-זה לא
היצר הרע, היום זה יום השבתון היחיד שלו במשך השנה.
-אצלי
הוא עובד שעות נוספות, זה יוצא לו משתלם.
-אין
מצב.
-מספיק!-
עצרתי את דהירת המחשבות, עלה לי רעיון.
ריבונו
של עולם, פניתי שוב לרמטכ"ל ,אני מוסרת לך את כל האחריות על ארגון הבר מצווה,
אני אהיה רק פועלת פשוטה (בכל מקרה אני הרי לא עושה כלום עכשיו, רק מתכננת תכניות
בראש, הרגעתי את החלק מהיצר הרע שעדיין עבד אצלי וניסה לטרפד את השלווה שהתאמצתי
להחזיר אלי.)
התפילה
פעלה את פעולתה ולמעט מספר דילמות עקרוניות (לסדר
את השולחנות ב-ח או בשורות? אולי בכל זאת פירות העונה כמנה אחרונה ולא גלידה?...) שהתעקשו להישאר לי בראש, הצלחתי להישאר
ביום כיפור, לא רק במובן הפיזי.
*
אחת
אחרי חצות במוצאי היום הקדוש, ואני מתהפכת לי במיטה מצד לצד והשאלות הנוקבות של
ציפורה מרסקות לי את כל חומות האמונה והביטחון שבניתי.
יש
מספיק פשטידות? צריך עוד סלטים? לקנות גם קרקרים? הצבעים של המפות שקניתי מתאימות
למפיות?
אולי
אני שוב אחזיר את האחריות לקב"ה??? לא עשיתי את זה בעצם כבר קודם?
כן,
עשיתי את זה, אבל בלי לשים לב שוב העברתי את המושכות לידיים שלי.
אז הנה
ה', אני משחררת שוב עד הפעם הבאה..
*
השבת
הייתה מקסימה בסופו של דבר, עם עוד הרבה תרגילי שחרור והרפייה.
והעוגות?
הספקו כמובן עד שמחת תורה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה