החל מאוגוסט לא ניתן יותר לקבל את הפוסטים ישירות למייל. מי שמעוניין כי אמשיך לשלוח לו בבקשה לשלוח בקשה למייל- sara5059@gmail.com או הודעה למספר- 0542227037
אני כל כך עתיקה עד שכשלמדתי באולפנה, הייתה איתי בכיתה רק אחת שהייתה מאובחנת וקבלה הקלות ותוספת זמן בבגרויות. כל המושגים על היפראקטיביים וקשיי ויסות, וקשב היו עדיין חדשים דנדשים עטופים בצלופנים. וכך גדלתי לי, בידיעה שאני כמו הרוב שסביבי, מרוכזת וקשובה. אחרי ששמעתי שיעור למשל ידעתי מה נאמר בו, ואפילו יכולתי לדעת מה קודם למה. אלא שמאז השתנו הזמנים, ועברו הרבה אפליקציות ,וקבוצות של ווצאפ, וזומים, ועוד ועוד אייפדים, ופלאפונים. וגם כיום אני שייכת לרוב, הרוב שמתחיל משהו ועוד משהו ועוד משהו, ולא מסיים שום דבר. רוב שיש לו בעיות שליפה קשות מאוד, שכשהוא קורא לילד שלו הוא קורא לפני כן לכל האחים והאחיות שלו הסבים והסבתות משני הצדדים, הדודים והדודות, ורק אז אחרי שהבן כבר הלך, הוא נזכר מה השם שהוא בעצמו בחר בשבילו כשנולד. אני עוד מגדילה לעשות וכשאני סתם משוחחת עם עצמי (כן, זה קורה לי.) אני מתחילה להגיד לי משהו, ובאמצע הכי מעניין, הולכת לעשות משהו אחר. עכשיו אתם שואלים את עצמכם- מה הקשר של הפתיחה היפה הזו למלחמה שלנו באיראן, ובכן יש קשר ישיר. כיון שראיתי שבעיות הקשב שלי הולכות ומ...
קצרים מחזית העורף 2 איפה תפסה אותי האזעקה? -בעבודה בגן עם הילדים -בבית של ההורים -בלוויה בזמן ההספדים -בקריאת התורה בבית כנסת -כשהילדים שחקו בתופסת ומתי זה היה הכי נורא? ב"ה שלא קרה אבל במקלחת מבחנתי, הכי רע. לוז עבודה יום ראשון- מתחילה בבוקר בגן איריס, שעבר למקלט בית הכנסת, אח"כ בגן אתרוג, שעבר למקלט בתיכון אח"כ בגן הדס שבמקומו נשאר, רק ירד למקלט עמוק במעבה ההר. ולגן גפן אין צורך לבוא, ההורים לא שולחים את הילדה עד סיום המלחמה. גן חצב פועל בממ"ד? תלוי באיזה יום ביום שני כל היום בתוך הממ"ד , ואם ילד צריך לשירותים? מותר בליווי צמוד של מבוגר. וביום שלישי? לשלישי סיפור אישי, בשלישי מותר להסתובב בכל מרחב הגן. רק לא לגשת לפינות, הן קרובות מדי לקירות. וברביעי? חכה בסבלנות, ההנחיות עוד רגע מוכנות.
"יו, מה זה היצור הזה שמסתובב שם בחצר??" "זה תן" "זה הכלאה בין חולדה לכלב" "חתול בלי פרווה" "אין דבר כזה" "מזכיר לי את גמדי הבית של הארי פוטר." חשבתי שהם סתם צוחקים להם, עד שהסתכלתי גם לכיוון החלון, זה באמת היה נראה נורא, יצור שנראה כמו חתול רק בלי פרווה, כולו רק עור ועצמות. הם המשיכו לצחוק, אבל אני כבר ידעתי החל מסעודת השבת הזו הכול הולך להשתנות. הגלגלים שלי בראש התחילו להסתובב, השתדלתי שהילדים לא ישימו לב לחרדה שהחלה להשתלט עלי, אבל לא הצלחתי לשלוט בזה כל כך, מדי כמה דקות הפה שלי פלט, איכס, אוי ואבוי, מה נעשה? "אתם חושבים שהוא בלע את החתול הלבן והשמן שמסתובב לנו בחצר?" שאלתי בפחד "כן, ממש כמו בחלום של פרעה, רק במקום פרות זה בחתולים." "עדיף היה בשיבולים" "גמדי הבית בטח יכולים לעשות דברים כאלה." "אולי הוא התעתק?" "אמא'לא" קראתי זיעה קרה כיסתה לי את הפנים. הילדים החמודים שלי המשיכו לזרום עם דמיונם הפורה, אותו העברתי להם בירושה. הם רק לא...
תגובות
הוסף רשומת תגובה