ים השבלולים שמסביב
"זה
ציסטרום לילי" פסקה מילת בוודאות
"בטוחה??
לא יסמין ולא יערה?" שאלתי
"לא
יסמין ולא יערה, אני בטוחה לחלוטין."
מילת
היא מומחית בענייני צמחים ופרחים ובעצם בכל מה שקשור לתחום הטבע. ואם היא אומרת
שלשיח שלנו קוראים 'ציסטרום לילי' כנראה שאכן זה שמו. שנים נקרא שמו אצלנו יסמין,
אחר כך קראנו לו יערה ועכשיו לא יקרא שמו עוד יערה כי אם ציסטרום לילי, עלה נעלה!!
מוכרחה
לומר שהשם לא ממש קליט אלא אם כן נקצר ל-לילי. מה שבטוח הוא שהמגדר נשאר אותו
מגדר, שיח ממין נקבה, או בקיצור שיחה.
"צריך
פה הרבה עבודה" היא המשיכה לסרוק את החצר שלנו. "חסר לך פה הרבה אדמה,
את יודעת שאת יכולה להכין קומפוסט ביתי, זה מאד פשוט את חופרת בור באדמה זורקת לשם
את כל הפסולת שלך, מכסה באדמה ומחכה, אחרי חודש תהיה לך אדמה פורייה ומדושנת, את
רוצה שאעזור לך?" היא לא חכתה הרבה זמן והתחילה לחפור בור.
אני
הסתובבתי לידה, מנסה למצוא לי משהו להתעסק בו, שיסתיר את בורותי בתחום. אם אודה על
האמת הקו המנחה אותי בטיפוח החצר הוא -תן לטבע לעשות את שלו.
[הערת
הכותבת: לבעלי לב רגיש, ואנשים הסולדים מחיה רירית הזוחלת עם קונכיתה מומלץ לסיים
את הקריאה כאן.]
"יש
לך פה המון חלזונות? שמת לב?" שאלה מילת מניחה לרגע את המעדר.
"כן,
וודאי, זו בעיה קשה, הם הכריזו על החצר שלנו כמקום המגורים המבוקש עליהם ביותר.,
הם נוהרים אלינו מכל קצוות תבל, יש פה מיליונים."
"תכריזי
מלחמה נגדם" היא הציעה בתמימות "תאספי אותם ותעבירי למקום אחר, את
תצליחי."
למרות
שתוצאות המאבק היו ידועות מראש החלטתי לנסות, ככה לפחות ארגיש מועילה, חשבתי
לעצמי. והתחלתי ללקט אותם לתוך שתי
קופסאות גדולות.
ניסיוני
באיסוף חלזונות הוא רב שנים.
אחת
מבחינות הקבלה של כל גננת בישראל היא היכולת ללקט חלזונות להניח אותם על שולחן, ולהביע
קריאות התפעלות כאשר היצורים הרירים הללו, מוצאים את ראשם מהקונכייה שלהם. כבר
מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת צועדת לגן בין טיפות הגשם עם קופסה ביד, ומתפללת
שהחלזונות הנמים שם את שנת הקיץ שלהם, לא היו במפגש בו הסבירה הגננת שכשיורד גשם הם
שמחים ויוצאים החוצה.
לא לקח
זמן רב עד שהקופסאות היו מלאות לחלוטין, ואז נשאתי את שתי קופסאות הקרטון הרוטטות
לשטח הפתוח שבקצה הרחוב. מאחלת להם קליטה מהירה.
בבוקר
המחרת השכמתי קום, למלא אחר ההוראות המדויקות שהשאירה לי מילת אתמול, אלא שברגע
שכף רגלי דרכה שם גיליתי שאני ממש לא היצור החי היחיד המסתובב לו בחצר שלי, מצדדי
זוחלות להן לא מעט קונכיות משאירות אחריהן שובל של ריר מנצנץ. הנחתי לי בצד את
תוכניות העישוב והדישון, והסתערתי שוב על החלזונות, הפעם רוקנתי את הקופסה בשדה פתוח ממש רחוק, שלא יעשו את דרכם חזרה בהמשך היום.
בצהרים
בכניסה לבניין ראיתי את שילה הבן של השכנים מלטף ברוך חלזונות שהניח בתוך קופסה
מרופדת בעלים ירוקים.
"אתה
רוצה עוד?" שאלתי במתק שפתים.
"לא"
הוא ענה בלי למצמץ, גונז לי את הרעיון על שיווק חלזונות.
החל
לטפטף ונכנסתי הביתה. הצצתי לעבר החצר וחשכו עיני, מסתבר שהחלזונות לא הפסידו אף
מפגש של הגננת על מבשרי הסתיו, הם יצאו בהמוניהם הם, ובניהם, ובני בניהם, קשישים צעירים וטף חוגגים את הגשם. הבנתי שזו
בעצם הכרזת מלחמה, החלטתי להפשיל שרוולים ולעמוד מולם בכל הכוח. במהירות וביעלות
התחלתי לקבצם לתוך ארגז שמצאתי, שירה המתוקה שראתה אותי באה לעזרתי, וככה עבדנו
במרץ, נרטבות מהגשם אך נחושות להחזיר את השליטה על החצר בחזרה לידינו.
השמש
החלה לנטות לכיוון מערב, והבנתי שיהיה עלינו להזדרז כיוון שבעוד דקות מעטות ילכו
הגברים ברחוב להתפלל מנחה ובדרכם לבית הכנסת יעברו בקצה הרחוב, מקום המגורים
העתידי של החלזונות. וכיוון שאין לי שום כוונה ששכן כלשהו יראה אותי בסיטואציה
המביכה של שחרור החלזונות בטבע רצוי לסיים את המלאכה כמה שיותר מוקדם.
הקרטון
ובו החלזונות החל לרעוד קלות, והבנתי שהם
מנסים להימלט לעבר הגשם.
"שירה,
רוצי להביא שקית!"
ככה
החלזונות לא יברחו והשכנים לא יראו, חשבתי לעצמי.
השקית
הגיעה הכנסתי לתוכה בזריזות את הקופסה. ויצאנו החוצה משאירות אחרנו שביל של בוץ
בסלון.
"לא
נורא, ננקה כשנחזור, העיקר שהחצר נקיה."
הזמן
שעמד לרשותנו הלך ואזל החלזונות שבשקית איימו ביציאה באמצע הדרך, ושעת המנחה הלכה
והתקדמה. אך אנו היינו נחושות לבצע את המשימה. חלק מהחלזונות סרבו להתנתק מהקופסה,
בלית ברירה השארתי את הקופסה שם מצפינה אותה היטב בין השיחים, מהרנו להתרחק מהמקום
לפני שנתגלה.
בדרך
חזרה ראיתי את קופסת הקרטון של שילה מונחת לה בשלווה ליד החצר שלנו, החלזונות שלו צועדים
בטור ישר לעבר גדר החצר שלנו. בלי להסס החזרתי אותם לביתם המרופד בעלים, הצמדתי
לחצר שלהם. ושלחתי הודעה לאמא שלו בבקשה אם אפשר, לשמור את חיות המחמד שלכם בתוך
הבית.
אני
יודעת שזו לא המערכה האחרונה, אך רוצה להאמין שזו נקודת מפנה בהרכב האוכלוסין
אצלנו בגינה. במידה שלא יכול השינוי המבורך אני שוקלת לפתוח את החצר לאיסוף עצמי
של חלזונות תמורת סכום כניסה סמלי, וכן ליצר ערכת חלזונות לגננת הכוללת קריאות
התלהבות שמושמעות אוטומטית בעת הוצאת הראש מהקונכייה.
שרה כוגן
לקראת הפוסטים הצטרפו לקבוצת הווצאפ השקטה-
https://miomanashelima.blogspot.com/2022/10/blog-post.html
תגובות
הוסף רשומת תגובה