עצות זהב -הכנה לפסח
פסח בפתח
ואת במתח? מרגישה לחוצה מהניקיונות? מהקניות?
מהעומס?
במיוחד
לכבודך אני מצרפת לך כאן עצות זהב מניסיוני עתיר השנים. (ועתיר הלחצים והמתחים),
מחשבה
יוצרת מציאות-
"אל
תסתובבו עם החמץ בחדרים" אזהרתי את חבורת הילדים שהתקדמה עמוסה בשאריות
משלוחי המנות לעבר חדר הבנים.
"מה אמא, כבר כל החדרים שלנו נקים לפסח?" ישי
שאל , וראיתי הערכה בעיניו.
"לא
חמודי, לא כל החדרים, ליתר דיוק כמעט כולם לא נקיים." התחלתי להתפתל. "
אבל, החלק הימני בארון שלי כבר נקי, ושני מדפים בארון של הבנות, וגם המדף של הספרים
בחדר העבודה."
"אז
למה אי אפשר להיכנס עם חמץ לחדר?" הוא
עבר לגישה הפרקטית.
"תראה"
הסברתי לו ברכות, שמחה על האפשרות להעניק לבני מחוכמת חיי.
"אתה
יודע מה הכוונה -'מחשבה יוצרת מציאות'?"
"לא
ממש" הוא הודה
"זה
אומר שיש כוח ממש גדול למחשבה שלנו, ובעזרת המחשבות שלנו אנחנו יכולים לשנות דברים
במציאות. למשל ילד שרוצה להצליח לקפוץ מהמדרגה הרביעית אבל הוא מאד מפחד."
"מהרביעית
אני יכול בקלות" הוא נכנס לעניין
"אז
נגיד שהוא רוצה לקפוץ מהמדרגה החמישית אבל מפחד. אם הוא כל הזמן יחשוב ויגיד לעצמו
שהוא יכול לקפוץ, ושהוא יצליח, ואפילו ידמיין בראש איך הוא קופץ ולא קורה לו כלום.
כשהוא ירצה לקפוץ בפעם הבאה, הוא כבר יהיה משוכנע שהוא יכול, והוא אכן יצליח."
"עדיף
שאמא שלו לא תהיה לידו" הוא אמר אחרי מחשבה קצרה.
"למה?"
"כי
היא לא חשבה על זה הרבה זמן, והיא בטח ממש תפחד." הוא ענה לי בחיוך.
"צודק"
"טוב
אמא, אבל מה זה קשור לפסח?" הפרקטי שלו חזר להיות פעיל.
"זה
מאד פשוט, בדמיון שלי הכל כבר נקי לפסח, אני כבר רואה שהחדרים מוכנים, בלי שום חמץ."
"יופי,
ואז לא צריך לנקות?" הוא שאל בתקווה
"לא
ברור שצריך לנקות, רק שככה אני ממש רגועה במשך החודש, וכל הלחץ מגיע באופן מרוכז
ממש לפני פסח, ואז גם ככה מנקים."
"אהה"
הוא אמר מהורהר.
"טוב,
אז אי אפשר לשחק חנות ממתקים בחדרים, בואו לסלון." הוא הכריז. ומיד נשפכו שם
בסלון, שוקולדים סוכריות וחטיפים.
"ישי,
אתם מתכוונים לאכול את כל הסוכר הזה?" שאלתי בדאגה.
"אל
תדאגי, אמא" הוא לחש לי "דמיינתי שהכול פה זה ירקות."
***
כיצד
לדאוג לארוחות צהרים מבושלות לילדים בימי הנקיונות- מדריך מקוצר:
"חנה,
את אוכלת שימורי תירס?" שאלתי בראותי מחזה מופלא וחד פעמי.
"כן
אמא, אין מה לאכול בבית. לא אכלתי שימורי תירס מאז מחנה סיירים."
"זה
מעולה" אמרתי בשמחה אולי נצליח לסיים את התירס עד פסח.
"אני
לא חושבת שיש סיכוי" היא אמרה מביטה בשורות הקופסאות בארון.
"טוב,
היו מבצעים" התנצלתי "אז קניתי קצת הרבה"
"אולי
כדאי שנעשה קניות, ונמלא את הארון בעוד כמה דברים חוץ מתירס?" צץ לה רעיון.
"אבל
עוד מעט פסח, אני לא קונה עוד דברים בינתיים, אנחנו במבצעי חיסול מלאי. אשרייך בתי
שאת מבערת את החמץ."
"אמא,
תירס זה לא חמץ."
"זה
קטניות, מצווה לחסל."
"שרה,
את באמת מתכוונת לא לקנות עוד שום דבר? פסח זה עוד חודש." חן נשמעה קצת לחוצה
בשביל הילדים שלי.
"אין
לך מה לדאוג" הרגעתי אותה "זו גישה חינוכית וייחודית שפתחתי בשביל שיחושו
הזדהות עם עם-ישראל בעבדות מצרים, ואז כשמגיע פסח הם מרגישים את הגאולה מתממשת.
בבחינת 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." אמרתי
בלהט "ובפסח אף אחד פה לא מתלונן שאין מה לאכול."
"באמת,
יש לך חשיבה מיוחדת" אמרה חן
אחר כך
היא נגשה לחנה ולחשה "חנה, את מוזמנת אלי לצהרים ממחר ועד פסח, תזמיני גם את
האחים שלך."
חיה שרה כוגן
תגובות
הוסף רשומת תגובה