מתחמם לו
"אמא, ממש כואב לי הראש, ואני לא יכול לנשום" ישי הודיע לי בדרמטיות.
"אולי,
זה בגלל שרצת עכשיו?" לאחר 22 שנות ניסיון בהורות, יש לי מאגר תשובות לכל
בעיה.
"לא,
אמא אני חושב שיש לי חום." הוא המשיך באותו קו...
שמתי
יד על המצח שלו, היא הייתה קצת חמימה. בכל זאת דבקתי בגרסת הריצה "נראה לי שאין
לך, פשוט חם לך כי רצת."
ישי לא אמר כלום, אחרי כמה דקות הוא הושיט לי את המדחום-
37.7 הראה הצג.
"מה
זה אומר?" הוא שאל
"שיש
לך חום, ומחר אתה נשאר בבית." פסקתי לשמחתו.
"אבל,
בבקשה עד יום רביעי כלומר מוחרתיים אתה חייב להיות בריא, יש לי יום ממש חשוב
בלימודים, אסור לי לפספס אותו." חייכתי אליו, אבל התכוונתי לכל מילה.
למחרת
הוא קם מוקדם, כיאה ליום שבו נשארים בבית.
"37.6"
הוא דיווח לי אחרי כמה דקות. "אז כבר אין לי חום?"
"לא
זה עדיין נחשב חום, צריך שיהיה לך 36"
מדי
שעה פחות או יותר הוא נתן לי דוח מפורט על מצב טמפרטורת גופו שנעה בין 37.6 ל37.8
"אמא,
אפשר ללכת לשמר?" אחר הצהרים ישי הרגיש שמיצה את הכיף שבבית, ורצה ללכת כרגיל
לבני הדודים.
"אבל
אתה חולה, חמוד"
פתאום
קלטתי שאנחנו כבר עברנו את אמצע היום, ולפי המצב העכשווי לא נראה שהוא מתכנן
להבריא עד מחר. וזה אומר שאני בבעיה.
"שירה,
אולי את רוצה להישאר מחר בבית לשמור על ישי?" ההצעה שלי הייתה נשמעת לי
כאפשרות קסומה, אבל התגובה שקבלתי הייתה קצת פחות.
"לא
כל כך בא לי, עכשיו יש דווקא שיעורים כיפים, גם ככה לא לומדים, כי זה סוף
שנה."
'אני
יכולה להשאיר אותו אצל סימה הדודה, הוא יעזור לה לשמור על הקטנים, הוא ייהנה וגם
לה זה יעזור.' חשבתי 'אבל אם יש לו חום זה לא שייך' פסלתי לעצמי את הרעיון.
בעודי חושבת
מה לעשות, נחו עייני על הספר 'אביהם של ישראל' שהיה מונח על השולחן. היום בערב
ההילולא של הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרבנית רחלי בזק נכדתו אמרה שכדאי לקרוא
מהספר. אז התיישבתי והתחלתי לקרוא, באמת מופלא.
היו שם
סיפורי ניסים מופתים והנהגות מיוחדות, ומעל לכל בולטת אישיות של רב שהוא גאון עצום
ואוהב כל אחד מישראל כאילו שהיה בנו
יחידו.
ואז
התנוצצה בי ההברקה- יש לי שמן ברכה של הרב זצ"ל בבית. בוודאות זה יעזור.
"ישי,
אני שמה לך שמן שברך עליו הרב אליהו, ובזכות כוח הברכה שלו אתה תהיה בריא עד
מחר." מרחתי לו את השמן על המצח. ובשביל שהוא ישתף איתי פעולה הוספתי
"אם תהיה בריא תוכל מחר ללכת לעזור לסימה"
2 דקות
אחר כך ישי הכריז "37.4 זה כבר ירד לי בשתיים"
חייכתי
לעצמי על התום שלו, משוכנעת שהוא לא מדד כמו שצריך.
"אין
לי כבר חום" הוא בישר לי אחרי שעה "יש לי 35.2"
"נראה
לי שהמדחום מקולקל, או שלא מדדת טוב." ציננתי את ההתלהבות. "תמדוד עוד
פעם"
36.5מעלות הראה הצג, "אתה כבר בריא"
הודעתי בהתלהבות "השמן של הרב באמת עזר" אמרתי לו, בלב חשבתי שאולי עוד
קצת מוקדם מדי לשמוח, קורה לפעמים שחום קצת יורד, אבל הוא יכול גם לעלות.
בכל
מצב, החלטתי שעדיף שלא ימדוד שוב כדי שהתוכניות לא ישתבשו לי.
"אני
אמדוד עכשיו שוב, כדי שבטוח אני לא אדביק ילדים אחרים" הוא אמר לי בבוקר, אין
ספק שנשארו לו עוד כמה הרגלים מתקופת הקורונה, מבחינתי מדובר בעודף לקיחת אחריות
שעלולה לגרום לשינוי כל התוכניות אבל לא הייתה לי ברירה..
"כן
בוודאי תבדוק, זה חשוב מאד"
בחשש
הסתכלתי במעלות שעלו על הצג הן נעצרו ב36.5 ישתבח שמו, ואשרי הצדיק שפועל ישועות
גם לאחר הסתלקותו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה