חמורו של משיח

 

אומרים שהמשיח יגיע בהיסח הדעת, ותמיד לא ברור לי, איך משהו שאתה כל הזמן חושב עליו יגיע בהיסח הדעת.

 אתמול הבנתי, הייתה לי פגישה קרובה ומפתיעה מאד לא עם המשיח עצמו אלא עם החמור שלו.

מוצ"ש נר רביעי של חנוכה, עשר וחצי בלילה בדרך למצפה רמון, הוא פתאום הופיע מולי בכביש, חמור לבן, חוצה לו את הכביש בנחת, בלי לחשוב שאני מתקרבת אליו בטיסה. זה לא נגמר כל כך בטוב, בעיקר מצדו ומצד הטויוטה שלי. אנחנו ב"ה יצאנו בטוב, אפילו הבזיכים של החנוכייה שלא נארזו בצורה כל כך מקצועית, נשארו שלמים לחלוטין. הטיוטה נמעכה בעיקר בצד ימין, הפח נשבר  ואולי עוד כמה דברים, וחמורו של משיח? אינני יודעת לא ראיתי, כי המשכתי לנסוע עוד קצת... וב"ה שהוא לא נשכב לו על הכביש.

מקווה שהמשיח לא יתעכב עכשיו בגלל החמור.

 

כשה' מפנק בנס, אז הוא מפנק עד הסוף. בעודי עומדת מבולבלת בכביש, בניסיון לחשוב לאן אני מכניסה את חתיכת הפח שנשרה מהאוטו כשכול הרכב עמוס בציוד (לחופשה בדרום), עצר לידי מלאך בדמות אישה, מודה שהתאכזבתי לראות מלאכית צפיתי לראות גבר עם גורמט שבוודאי מבין יותר במכוניות, אבל מסתבר שגם נשים מבינות במכוניות שפגשו בחמור.

היא בקשה את הפלאפון והסתכלה עם הפנס לראות את הנזק, בביטחון רב אמרה לי שאפשר להמשיך לנסוע לאט. ושאסע אחריה. היא לא שאלה בכלל לאן אני צריכה להגיע, כנראה שבמקום השומם הזה בשעה הזאת האופציה היחידה זה מצפה רמון...

אז נסעתי אחריה בנסיעה איטית, נסיעה שהרגישה קצת כמו נסיעה בכרכרה, כי כל מיני דברים שקשקו ונגררו יחד אתנו.

איזה מזל שלא שכרנו שום צימר והגענו ישר לבית של אחותי רעות. והדלקנו נרות ונסינו לעכל את מה שקרה.

 

ומה באמת קרה?

לא יודעת, רק יודעת שנס שהחמור היה בתחילת הכביש ולא באמצע.  שהוא לא נפל על הכביש אלא נעלם בחזרה בחשכה, שעצרה לי אישה טובה וכיוונה אותי בדרך, שאף מכונית לא נתקעה בי כשעצרתי...

וכן יודעת שנסעתי מאות ואלפי נסיעות שבהם נסעתי והגעתי והכול עבר בטוב, ואולי הייתי קצת מוטרדת כי רציתי להגיע מהר יותר, או מוקדם יותר, ולפעמים אמרתי תודה ב"ה שהכול עבר בשלום. ולפעמים גם לא..., הגעתי והמשכתי הלאה במירוץ החיים.

אז רוצה ה' להודות לך על הנס המופלא אתמול, ועוד יותר על כל הנסיעות ההשגחות והמתנות שהם חלק מהחיים שלי, הכי טבעי והכי מובן מאליו.

ואילו פינו מלא שירה כים..., אין אנחנו מספיקים להודות.