סוכתי הסוכה
"אמא,
אני לא מאמין, איזה טמבל אני."
"אל
תקרא לבן שלי טמבל" נעלבתי "מה קרה?"
"היתה
לי טעות בהזמנה של הקרשים לסוכה, במקום לכתוב להם לנסר לי את העצים ל-205 ס"מ
כתבתי להם 105 ס"מ, כלומר הכול קטן
בחצי. לא מאמין שעשתי את זה, אני פשוט @$#*&^^"
"בטוח
אפשר לסדר את זה."
"לא,
אמא, אבוד חארם על העצים, אולי אפשר לשרוף אותם בל"ג בעומר, ועוד הזמנתי
הובלה ב300 ₪, אם הייתי יודע שהם כאלו קטנים הייתי לוקח אותם באוטו."
"אם
היית יודע שהם כאלו קטנים לא היית מזמין אותם." אמרתי בשקט, זורה לו עוד
מלח...
כבר
חודש אני לחוצה מעניין הסוכה, מי שקובע את לוח השנה, לא שם לב שהוא משבץ השנה את
סוכות ביום שני בערב, ומשאיר לנו רק את יום ראשון לבנות סוכה, לארגן סכך, לקשט,
ולבשל. והשנה לא מדובר בסוכה שמוצאים מהמחסן ובונים בחמש דקות, (אם להודות על
האמת, מעולם לא בנו אצלנו סוכה בחמש דקות,) השנה תבנה ותכוננן בביתנו סוכה חדשה
שעשויה כמובן רק מעצים, ואותה יבנה בנימין, נגר הבית המעולה שלנו. אני גם דמיינתי
שיהיו כמה פיצ'רים כמו- מנגנון שחש טיפות של גשם באוויר ומיד מכסה את הסוכה
בניילון גדול, ואחר כך כמובן מגלגל אותו בחזרה כשהגשם מפסיק. בדפנות הסוכה יהיה
חומר שמונע מחלזונות וחשופיות להצטרף ולכסות אתנו בצל השכינה. ואותו חומר גם יבריח
חתולים ושאר מיני אורחים לא רצויים ההולכים על ארבע ונוהגים להלך על הישנים בסוכה,
ולאכול במקומם את ארוחת הצהרים... ומעבר לכל השכלולים האלה הסוכה הזו אמורה להחליף
את הסוכה הישנה, שאותה יודעים לבנות רק יודעי ח"ן, ולכן לוקח המון זמן לבנות
אותה. וכאמור היא גם מאד ישנה, ובגלל שכך היא עומדת כבר חודשיים בחוץ בשמש ובקור מחכה שנחליט מה לעשות בה.
"אמא,
אל תדאגי, אני אעשה הזמנה של עצים כבר מהישיבה, כך שכבר אחרי יום כיפור כשאני
אחזור מהישיבה, העצים יגיעו ונתחיל מיד לבנות." הרגיע אותי נגר הבית,
כשהסברתי שתוכנית בנית הסוכה החדשה לא משתלבת עם לוח השנה.
"אתה
עסוק עכשיו מעל הראש, בישיבה איך תזמין? חוץ מזה, תמיד יש כל מיני בלתמי"ם
בסוף נשאר בלי סוכה." הוספתי לו עוד מוטיבציה לעבודה.
למחרת
הוא עשה הזמנה, במחסן העצים הודיעו שהם ישתדלו להביא את העצים כבר ביום שישי,
התחלתי להאמין שאכן תהיה סוכה חדשה ויפה, וחשבתי לבקש מהנגר להוסיף עוד פיצ'ר שגם
מפנה את האוכל מהסוכה לבית בסיום כל ארוחה.
באופן
מופלא המשאית עם הקרשים אכן הגיעה ביום שישי שלמחרת יום כיפור, והכל היה נראה ירוק
ושמח עד לרגע שבו המשאית פרקה את פלטות העץ המותאמות לסוכת דרדסים. וכל החלומות
התנפצו להם בבת אחת.
"אולי
נחזיר את העצים למחסן העצים, והם יחזירו לנו את הכסף?" נסיתי לעודד גם את עצמי
"אין
להם מה לעשות עם זה." הוא מלמל מיואש, כמעט ללא קול
"תראה
בסוף בטוח יצא מזה משהו טוב."
"כן,
ממש טוב, כבר עכשיו ממש טוב, נבנה סוכה לחתולים, ונאכל אצל השכנים, ממש חג שמח"
הוא ענה בציניות.
"אני
כבר אומרת מזמור לתודה, ומדליקה נר לאיזה צדיק שיושיע אותנו." ניסיתי את
כיוון הסגולות. הנגר אפילו לא הגיב.
"כל
מה שקורה הכול לטובה." זה היה הניסיון האחרון שלי להרים את המורל, המבט שלו
הבהיר שהטוב ביותר כרגע הוא לשתוק.
במוצאי
שבת הנגר ואחיו התחילו לבנות את הסוכה הישנה שלנו, זאת שעומדת בחוץ כבר חודשיים
וצוברת אבק חול עובש ויצורים עם או בלי קונכיות. מי
שלא ראה את פניהם הנפולים של ילדי בעת בנית הסוכה, לא ראה את פניהם הנפולים של
ילדי בעת בנית סוכה..
אז
כרגע עומדת לנו בחוץ סוכה כמעט גמורה (תרתי משמע), ומצב הרוח משתפר בהדרגה.
מייחלים שנה הבאה לשבת בסוכת עורו של לוויתן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה