המועדון
תמיד
ידעתי שיגיע היום וגם לי יהיה. אז אצטרף באופן רשמי לגדולים.
אלו
שמסתובבים עם הסמל שלהם לכל מקום.
ומיד
כשרואים אותו כולם יודעים שהם שייכים לגדולים, ומתייחסים אליהם בכל הכבוד הראוי.
אתמול
בלילה החלטתי, שאני בשלה לקניה.
ברור
לי שבהתחלה לא אשתמש בהם בכל מקום, כיאה לחפץ שמשייך אותי לגדולים, אני אצפין אותם
במקום מכובד, ורק בזמנים מיוחדים, הוציא את הקופסה שלהם מהארון, והרשה לעצמי להנות
מהם.
בהמשך
מן הסתם אעז יותר, אולי אפילו אקח אותם איתי מחוץ לבית.
לפני
הקניה החלטתי לעשות מעשה של אומץ, בכדי להוכיח את בגרותי, ואת יכולתי להיות חלק
מהמועדון המכובד של הגדולים.
לכן נסעתי
לתחנת הדלק למלא אוויר בגלגלים בפעם הראשונה בחיי.
עד רגע
זה באופן עקרוני לא עשיתי זאת, פשוט כי ככה, והתעקשתי גם לא לנסות להבין איך עושים
זאת, כדאי שלא אדע חלילה ואאלץ למלא בעצמי את האוויר בגלגלים.
עדיף
להשפיל את עצמי ולבקש ממשהו שיעשה זאת במקומי, מאשר ללמוד פעם אחת ודי.
אבל
עכשיו, כיאה לאחת ממועדון הגדולים, אין לי עוד עניין להתעסק עם תפיסות עולם
קטנוניות שמגבילות אותי. ולכן החלטתי לעשות זאת בעצמי.
עצרתי
את הרכב במקום המיועד, ויצאתי להבין ממה אני כל כך מפחדת. על פני חלפו נהג מונית,
ואיש צעיר יותר, התאפקתי ולא בקשתי שיעשו את זה בשבילי. ההוראות סך הכול מאד
ברורות, לבדוק מה המספר שכתוב על הדלת של הנהג, ואז ללחוץ את המספר במשאבה, להצמיד
את 'הזה' שבצינור ל'זה' שבגלגל, ולתדלק את האוויר בצמיגים. פשוט ביותר.
באומץ
ובנחישות הסתכלתי במדבקה שליד הנהג וראיתי שיש שם לפחות 4 מספרים, 'מן הסתם צריך
לעשות ממוצע כלשהו' הערכתי.
חשבתי
את הממוצע ונגשתי למכונה להקיש את מספר המזל שיצא לי, אלא שאז גיליתי שיש שם 4
כפתורים שונים. רגע לפני שעשיתי הגרלה בין הכפתורים השונים. מצאתי את עצמי בחנות הYellow
מבקשת מהמוכר שינפח לי את הצמיגים.
הפעם
כן הקפדתי להסתכל מה הוא עושה, בפעם הבאה אני (כמעט) בטוחה שאעשה זאת לגמרי בעצמי.
בכל
אופן, סיימתי את מבחן הבגרות שעשיתי לעצמי. החלטתי שהציון שקבלתי הוא עובר, כי בכל
זאת הייתה לי כוונה להיות עצמאית, ובפעם הבאה באמת אעשה זאת בעצמי. ונגשתי לתחנה
הבאה שלי לקבלת הפרס- חנות האופטיקה.
"שלום,
אני רוצה לקנות משקפי קריאה."
השתדלתי שהקול שלי לא יסגיר את התרגשותי מהמעמד.
"מעולה,
את עם עדשות ראיה?"
"כן"
עניתי
"אז
בשביל לעשות בדיקה את צריכה להיות בלי
עדשות לפחות שעה, תוכלי לבוא אחר הצהרים."
"אה,
הבנתי תודה, אחר הצהרים, לא אוכל וגם מחר לא, אקפוץ מתישהו בהמשך." אמרתי
בהקלה.
נו
שוין, כנראה שבגלל שלא קבלתי ציון גבוה במבחן הצמיגים, אני עוד לא רשאית לרכוש
משקפי קריאה.
לא
נורא, בינתיים יש לי עוד קצת זמן להתאמן בסריגת אפודת צמר, ובתרגול האידיש שלי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה